רע"פ 3080/10

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותו של סעיף 12 לחוק שירות ביטחון, הקובע כי על המתגייסים תחתיו לעבור בדיקה רפואית בתוך חודש מיום התייצבותו לתפקיד, וההשלכות של אי עמידה בדרישה זו. המערער, שגויס לפי סעיף 12, טען כי הימנעותן של הרשויות מעריכת הבדיקה בתוך פרק הזמן שנקבע הופכת את גיוסו לפסול. בית המשפט הצבאי לערעורים קבע כי הרשויות אמנם הפרו את חובתן, אך יש לשחרר את החייל. הן המערער והן התביעה הצבאית ביקשו הבהרות מבית המשפט הגבוה לצדק. בג"ץ קבע כי המועד האחרון של חודש לביצוע הבדיקה הרפואית חל גם על תקופות מעצר או מאסר ואינו רק עיקרון מנחה. עוד נקבע כי בעוד שעל רשויות הגיוס לבצע את הבדיקה במסגרת הזמן, אי ביצוע הבדיקה אינו מביא תמיד לשחרורו המיידי של החייל. תחת זאת, בית המשפט דגל בגישה של כל מקרה לגופו, תוך יישום דוקטרינת הבטלות היחסית, המתחשבת בנסיבות ההפרה ובהשפעתה על זכויות החייל. בפסק הדין הודגש כי קביעת הסעד ההולם מחייבת ניתוח מעמיק, ובתרחישים מסוימים עשוי בית המשפט להורות על שחרורו של החייל או להתאים את החלת הסנקציות במשפט הפלילי. החלטת בג"ץ יצרה אפוא איזון בין זכויותיו של החייל הבודד לבין האינטרס הציבורי לקיים הליך גיוס יעיל.