ב"ל 23498-11-20

תקציר

פסק דין זה דן בשתי טענות לעניין קצבה מיוחדת לאחר שאדם נפטר עם נכות מוכרת מעבודה. ראשית, בית המשפט בוחן את מועד תחילת זכאותו של המנוח לקצבה המיוחדת, תוך התמקדות בטענת התובע כי התנהלותו הפסולה של הנתבע עיכבה את ההליך. בית המשפט מצדד בתובע, וקובע כי הנתבע פעל שלא כדין בכך שדרש הליך שילוב נכות מיותר. לפיכך, בית המשפט קובע כי יש לחשב את זכאותו של המנוח לקצבה המיוחדת החל מינואר 2015, תוך הארכת המועד האחרון לתביעה. שנית, נדונה גובה הקצבה המיוחדת לה היה זכאי המנוח בגין תעבורה מיוחדת. התובע טוען כי המנוח נזקק באופן קבוע לתחבורה שאינה תחבורה ציבורית ומספק מספר דוגמאות פסיקתיות לתמיכה בטענה זו. עם זאת, עמדת הנתבע היא כי המנוח נזקק לסיוע רק במידה רבה מדי פעם. בית המשפט מסכים עם הערכת הנאשם וקובע כי החלטת קצין השיקום להעניק למנוח קצבה מיוחדת לפי תקנה 10(ב) הייתה סבירה. עם זאת, בית המשפט מוצא חוסר הנמקה בהחלטה ומורה להחזיר את התיק למוסד לביטוח לאומי לצורך בחינה מחודשת של זכאותו של המנוח לקצבה מיוחדת בחלופה של תחבורה ציבורית, תוך מתן החלטה מנומקת היטב. על המכון לקבל החלטה זו לגבי תקנה 10(ב) או 10(ג) ולתת לה הסבר מנומק. בנוסף, בית המשפט פוסק לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, שישולמו על ידי הנתבע בתוך 30 יום. על פסק דין זה ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלתו.