ע"א 1190/05

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט את הערעור הנוגע לפסילתו האפשרית של השופט וולפסון בשל משוא פנים לכאורה הנובע מקשרים אישיים וחברתיים עם עו"ד בלאק. על פי החוק, ובפרט סעיף 77א לחוק בתי המשפט, על שופט להיות בעל חשש ממשי מפני משוא פנים כדי להצדיק פסילה, ולא רק היכרות או קרבה לבעל דין או לעורך דינו. בהערכת המצב לא מצא בית המשפט כל בסיס ממשי או עובדתי המצביע על חשש ממשי למשוא פנים. מערכת היחסים בין השופט וולפסון לעו"ד בלאק הייתה מינימלית, וכללה חמש פגישות במשך תשע שנים, בעיקר במסגרות חברתיות רגילות. חשוב לציין כי לא היה ביניהם קשר מאז מינוי השופט שנתיים קודם לכן. לפיכך, קבע בית המשפט כי היכרות קודמת זו אינה מספיקה כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. בנוסף, התייחס בית המשפט לטענות בדבר החלטות פרוצדורליות של השופט וולפסון, והדגיש כי אלה אינן מעידות על משוא פנים ויש לערער עליהן באמצעות הליכי ערעור ולא בקשות פסילה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, שכן לא נמצאו ראיות התומכות בטענות בדבר משוא פנים או אי צדק פרוצדורלי.