עת"מ 2395/06

תקציר

העותרת, עמותה המנהלת גן ילדים בתל אביב, קיבלה על ידי המשיב פטור מארנונה בסך שני שלישים בשנת 2001 מכוח פקודת הארנונה ומסי הממשלה (פיטורים), 1938. בעקבות מחלוקת על הפטור, ביטל אותו המשיב בשנת 2005, מה שגרם לעותרת להגיש עתירה להשבתה. בית המשפט מצא כי נתונה לו סמכות לדון בעתירה בדבר ביטול הפטור לפי פקודת הפיטורים אך לא באשר למלוא הפטור הנתבע לפי פקודה אחרת. בית המשפט קבע כי החלטת המשיב לבטל את הפטור אינה מעוגנת בחוק, שכן היא התבססה על דרישות לא רלוונטיות. בית המשפט קיבל את העתירה, הורה על השבת הפטור, וקבע כי על המשיב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. מצבו של המשיב לא הידרדר במהלך עיכוב הגשת העתירה, והעותרים הבהירו את כוונתם לערער על ההחלטה. פסק הדין לא התייחס לטענת העותרת לפטור מלא, שראוי שידון בוועדת ערר לפי חוק הרשויות המקומיות. ככלל, ההחלטה לבטל את הפטור הייתה שרירותית ולא עלתה בקנה אחד עם הדין החל, והצדיקה את ביטולו ואת החזרת ההכרה של העותרת כמוסד חינוכי לפי פקודת הפיטורים.