עמ"ש 4378-12-20

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם יש להחזיר שני קטינים, נ' וס', למקום מגוריהם במ' בעקבות הרחקתם שלא כדין על ידי אמם לישראל. הדיון נסוב סביב ערעורה של האם על החלטת בית משפט קמא ובמרכזו החלת האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים בינלאומית, שנחתמה בהאג בשנת 1980 ואומצה על ידי ישראל בשנת 1991 (אמנת האג). אמנת האג נועדה להגן על ילדים מפני התוצאות המזיקות של חטיפה ולקבוע נהלים לחזרתם המהירה למדינת מגוריהם הרגילה. פסק הדין בוחן האם החריגים להחזרה מיידית של הילדים, כפי שהותוו באמנת האג, חלים במקרה זה. חריגים אלה כוללים מצבים בהם קיים חשש כבד כי חזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או נפשי או תעמיד אותו במצב בלתי נסבל. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופטים ח' שרעבי וא' אלון, קובעת כי אין די בראיות שהוצגו כדי לבסס את חריג הנזק וכי החלטתו של בית משפט קמא לפסול מינוי מומחה היא סבירה ומבוססת. לפיכך, הם מחליטים לדחות את ערעור האם ולהורות על החזרת הילדים למ'. השופט ס' ג'יוסי-עבד, בחוות דעתו החולקת, סבור כי קיימת תשתית ראייתית מספקת למינוי מומחה לבחינת השאלות הנוגעות לחריג הנזק. הוא מדגיש כי מינוי זה אינו קובע מראש את התוצאה הסופית, אלא הכרחי כדי להבהיר את החששות סביב רווחת הילדים. ג'יוסי-עבד ממליצה לקבל חלקית את הערעור ולמנות מומחה שיעריך את קיומו של חשש כבד לפגיעה פיזית או נפשית בקטינים ויציע אמצעים לצמצום הנזק הפוטנציאלי. בסופו של דבר, החלטת הרוב מנצחת, והילדים מצווים על החזרתם למ', כאשר השופט שרעבי משרטט את לוח הזמנים והתנאים לחזרתם. פסק הדין מותר לפרסום לאחר הסרת פרטים מזהים.