תא"מ 9541-05-12

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו ודוחה בחלקו את טענותיו של רוסיליו נגד המועצה. הטענה הראשונה מקבלת את העובדה שרוסיליו אינו מתכחש לחובתו בתשלום ארנונה, אך מעלה טענת קיזוז המבוססת על החוב הנטען בגין רכישת מוצרי חשמל ודמי שכירות בגין נכס בבעלות רוסיליו המושכר על ידי המועצה. בית המשפט מצא כי המועצה אכן ביצעה בעבר קיזוזים בפועל לטובת רוסיליו וכי טענתה כי קיזוזים אלה אינם נובעים מהנושא הנדון אינה תקפה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המועצה הייתה צריכה לשמור מסמכים רלוונטיים ולא עשתה כן, ולכן טענתה כי טענותיו של רוסיליו אינן תקפות אינה נתמכת. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענותיו של רוסיליו בנוגע לחובות הרכש לא נתמכו בראיות ונדחו. עם זאת, תביעותיו לדמי שכירות נחלו הצלחה חלקית, שכן בית המשפט קבע כי המועצה חייבת לו 11,400 שקל דמי שכירות לשנה על בסיס הסכם שכירות חתום. באשר להגנתו של רוסיליו, דחה בית המשפט את טענותיו בדבר חישוב שגוי של מס ארנונה, הפרשי מדידה וטענת "איני מחזיק", וקבע כי טענות אלה חורגות מסמכותו של בית המשפט ורוסיליו לא הסביר מדוע לא הועלו בהשגה או בהליך מנהלי. בית המשפט גם סירב להעריך מחדש את סכום החוב שתבע רוסיליו בשל התנהלותו הבלתי מספקת בכך שלא נקט פעולה קודם לכן ובמקום זאת המתין שהמועצה תיקח אותו לבית המשפט. לסיכום, בית המשפט מורה לרוסיליו לשלם למועצה סך של 50,534 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה ועד למועד התשלום בגין התיק ת"א 9541-05-12. בתיק ת"א 5305-05-13 מורה בית המשפט למועצה לשלם לרוסיליו 11,400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.