פ"א 5959-11-07

תקציר

המערער הורשע במספר אישומים הנוגעים לאחסון, סילוק וטיפול בחומרים מסוכנים וברעלים. הוא ערער על ההחלטה וטען כי בית משפט קמא הסתמך על עדויות שקר ומעשי מרמה, כי החומרים שנמצאו אינם מסוכנים וכי לא בוצע ניתוח מעבדה ראוי. עוד טען המערער כי היה על בית המשפט למנות עד מומחה או לאפשר לו להעיד כמומחה בעצמו, וכי שלילת היתר הרעל שלו אינה חוקית. המשיב טען, כי טענות המערער מכוונות כנגד ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אשר אין מקום להתערב בהם על ידי ערכאת הערעור. עוד ציין המשיב כי רבות מטענות המערערת, לרבות אלה הנוגעות להיתר ולבדיקות המעבדה, לא הועלו בפני בית משפט קמא ואין לדון בהן כעת. שופט הערעור הסכים עם עמדת המשיב, וציין כי המערער, המיוצג על ידי בא כוחו, נמנע מלהביא עדות מומחה או להעלות טענות אלה במהלך המשפט. השופט הדגיש כי הליך הערעור לא היווה הזדמנות "לייחס שיפורים" להליכי המשפט. זאת ועוד, השופט לא מצא כל הצדקה בטענות המערער כנגד קביעותיו העובדתיות והערכות המהימנות של בית משפט קמא, מה גם שהמערער לא נחשב למומחה. השופטת דחתה גם את דבריה המכפישים של המערערת כלפי עדה, והדגישה כי בית משפט קמא מצא את עדותה אמינה. בסופו של דבר, השופט זיכה חלקית את המערער מאישומים מסוימים הקשורים לחומרים ספציפיים, אך אישר את רוב ההרשעות. הערעור נדחה ברובו, והשופט לא ראה עילה להתערב בגזר הדין, שלא הוגש עליו ערעור.