תא"מ 50231-01-20

תקציר

בית המשפט פוסק לטובת טענת התובעת כי על הנתבעת לעמוד בתנאי הסכם השכירות ולשלם את דמי השכירות שנקבעו בו. השופטת מבהירה כי שאלת הבעלות בחנות, וזכויות התובע וצד שלישי, מר כהן, על אזורים שונים בחנות, חורגת מתחום השיפוט של תיק זה. תפקידו של בית המשפט הוא להחליט על תוקפו של הסכם החכירה ולקבוע האם הוצגו מצגי שווא בפני הנתבע בנוגע לשטח המושכר. השופט מגיע למסקנה כי טענות הנתבע בדבר הטעיה ומצג שווא אינן משכנעות. ניכר כי הנתבע היה מודע לכך שהתובעת חכרה רק את השטח שהיה בבעלותה של התובעת. כמו כן, טענות הנתבע בדבר הסכם להפחתת דמי השכירות וקיזוז חובות מסוימים נדחות מחוסר ראיות. גם טענות הנתבע בדבר אי תמורה, גביית יתר בגין דמי שכירות וקיזוז חובות אינן צלחות. השופטת מורה לנתבעת לעמוד בהתחייבויותיה לשכירות כאמור בהסכם, בסך 56,160 שקל לפברואר עד ספטמבר 2019 ו-5,850 שקל לנובמבר 2019, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הנתבע נדרש גם לכסות את הוצאות המשפט של התובע, בסך 2,000 ₪, ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪. השופטת מדגישה כי ההחלטה אינה מכריעה בסכסוכי הבעלות בין התובע לבין מר כהן, ויש ליישב אותם בפני בית המשפט המוסמך.