ת"פ 424/09

תקציר

השופט פותח ומציין כי אמנם פציעתו של המתלונן לא הוכחה דיה, אך מכלול הראיות – לרבות תעודה רפואית ועדות המתלונן – משכנע את בית המשפט כי המתלונן אכן נפגע מכדור ברגלו. עם זאת, השופט מוצא כי הראיות אינן מבססות די הצורך את הנאשם כיורה. עדויותיהם של המתלונן ובניו, מלאות סתירות, אינן אמינות ואינן מבררות את הזמן והנסיבות שבהם נורתה המתלוננת. יתר על כן, השופט מציין כי התנהגותו של המתלונן לאחר הירי לכאורה – הימנעות מטיפול רפואי במשך שעות והמשך תנועה במחנה – אינה מוסברת אם אכן נורה בזמן ובמקום בהם טען. השופט גם דוחה את זיהויו של המתלונן את הנאשם כיורה, ומתאר אותו כבלתי אמין ובלתי מספיק להרשעה, במיוחד נוכח חוסר הבהירות לגבי מועד ונסיבות האירוע. יתר על כן, השופט מדגיש כי הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות – כמו במקרה זה – מותרת רק כאשר הראיות מצביעות באופן בלתי ניתן להפרכה על אשמתו של הנאשם, מה שאין כן כאן. השופט מציין כי הנאשם נמצא סמוך לביתו בסמוך לירי, אך אין בכך כדי להפליל אותו לבדו. השופט מתייחס ודוחה גם מספר ראיות נוספות שהציגה התביעה, לרבות תיאור הלבוש והימצאותו של כובע גרב שנמצא בביתו של הנאשם. השופט מוסיף ומבקר את חקירת המשטרה על מחדליה הרבים – החל מאי בדיקת זירת הפשע וכלה באי איסוף ראיות פוטנציאליות. מחדלי חקירה אלה, טוען השופט, פגעו באופן משמעותי ביכולתה של ההגנה להפריך את הטענות ולהציג תמונה מלאה של האירועים. במקרים כאלה, השופט מחויב להניח את ההנחה העובדתית הטובה ביותר עבור הנאשם, אשר במקרה זה תצביע על חפותו. לפיכך, השופט מחליט לזכות את הנאשמים בשל היעדר ראיות מספיקות הקושרות אותם לפשע וכשלי חקירה שפגעו קשות ביכולתם להתגונן.