ע"ע 56261-02-16

תקציר

פסק הדין דן בזכות לערער על פסק דין, כאשר היא מוקנית בחוק. על פי תקנה 90 לבית הדין לעבודה, מי שהיה צד להליכים קודמים הוא משיב בערעור, וזכותו לטעון את טענותיו בבית הדין לערעורים. עם זאת, התקנות אינן מזכירות את זכויותיו של מי שלא היה צד להליך האמור. המבחן לכך, כפי שהותוו על ידי השופט א' ברק, קובע כי חייב להיות "הליך" ו"הכרעה שיפוטית הפוגעת בזכותו [של המערער]". בפרשת זירינסקי, המחייבת במקרה זה, קבע הרוב כי לעד שהושמץ בפסק דין אין זכות ערעור, שכן פסק הדין המכפיש אינו משנה את זכויותיו או חובותיו. לפיכך, ערעורה של גב' נתניהו, שלא היה צד להליך אלא עד, ואחריותו האישית לא נקבעה בפסק הדין, יידחה. פסק הדין לא פגע בזכויותיה, חובותיה, פרטיותה או חיסיון עורך דין-לקוח. כמו כן, לגב' נתניהו ניתנה הזדמנות להתגונן ולהציג ראיות, והטענות נגדה היו ידועות לה כבר בתחילת ההליך. פרשת קראקו, שבה השתמשה הגברת נתניהו כתקדים, נחשבת למקרה חריג, ואינה חלה כאן. עובדות המקרה אינן חמורות כמו אלה בקראקו, ולגברת נתניהו הייתה כל הזדמנות להציג את הצד שלה. בנוסף, ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. מכל הטעמים הללו נדחה ערעורה של גב' נתניהו, והיא חויבה לשלם את הוצאותיו של מר נפתלי בגין הליך הערעור.