ע"א 3376/98

תקציר

המקרה נסוב סביב השאלה האם תאונת דרכים מכוונת נכנסת להגדרת "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המערער, שנפגע מרכב בו נהג ראף בן אדב אלמאלכ ראשיד, ערער על החלטת בית משפט השלום, אשר קבע כי תאונה מכוונת אינה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, ולפיכך המערער אינו זכאי לפיצוי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. נקבע כי כוונת המחוקק מאחורי סעיפי החוק הרלוונטיים הייתה להגביל את היקפו לסיכוני תחבורה בלבד, ולהחריג מהחוק סיכונים שאינם תחבורתיים. מאחר שהשימוש ברכב במקרה זה היה לצורך ביצוע עבירה פלילית, הוא חורג מהגדרת "תאונת דרכים". פסק הדין התייחס גם לעבודות מלומדות ולהחלטות קודמות של בתי המשפט שתמכו בפרשנות זו. כמו כן, שיקולי תקנת הציבור שקלו כנגד הטלת הוצאות פיצוי בגין עבירות פליליות על ציבור הנהיגה. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, הצמדה והפרשי ריבית.