ת"א 51146-08-23

תקציר

בפסק דין זה פוסק השופט בבקשה לפסול את עצמו מלדון בתיק בשל חשד למשוא פנים. הבקשה הוגשה על ידי התובעת, מי אגם בנין והשקעות בע"מ, בהמשך לפסיקה קודמת של השופט בעניין צו מניעה מקדמי ודברים שנאמרו במהלך הדיונים. השופט פותח בפירוט הרקע לתיק, הכולל עסקת נדל"ן שבוטלה וסכסוך משפטי שבא בעקבותיה על פיצוי כספי. התובעת ביקשה צו מניעה זמני שימנע העברת כספים הקשורים לעסקה, מחשש שלא יהיו נגישים אם החברה הנתבעת תחדל לפעול. החלטת השופט מיום 5.9.2023 עודדה את התובעים לשקול מחדש את עמדתם בנוגע לבקשה לצו מניעה, תוך ציון השיהוי ומורכבות התיק. התובע התעקש על בקשתם, מה שהוביל לדיון ביום 28.9.2023, שלא צלח בסופו של דבר. התובע טען כי דעותיו של השופט, שהובעו הן בהחלטות והן בדיונים, יצרו תפיסה של משוא פנים והיעדר משוא פנים. עוד נטען כי השופט השמיע אמירות המצביעות על חוות דעת סגורה, שהעלו חשש למשפט הוגן. עם זאת, השופט מדגיש כי החלטותיהם והערותיהם היו ראשוניות, בהתבסס על השלבים הראשונים של התיק, ולא הצביעו על חוות דעת מוצקה או סגורה. השופט מציין כי הבעת דעה טנטטיבית בשלב זה של ההליך היא חלק רגיל מההליך השיפוטי. זאת ועוד, טענות התובע בדבר התבטאויות חזקות במהלך השימוע שיצרו תחושה סובייקטיבית של משוא פנים לא הוכחו, שכן הן לא נרשמו בפרוטוקול השימוע והיו עמומות בבקשת התובע. השופט מגיע למסקנה כי אין בסיס אובייקטיבי לחשש ממשי מפני משוא פנים וכי דעתם נותרת פתוחה ובלתי משוחדת. הם מדגישים את חשיבות החובה לשבת בדין וקובעים כי בקשת הפסילה נדחית. עוד מציינת השופטת כי הבקשה הוגשה ככל הנראה באיחור ובוחרת שלא להטיל הוצאות כלשהן על מי מהצדדים בהתחשב באופי הבקשה.