ע"א 16776-10-20

תקציר

מדובר בפסק דין בתביעה אזרחית הנוגעת למערכת יחסים עסקית שעלתה על שרטון, וסובבת סביב חוב כספי. התובעים (המשיבים) טענו כי הנתבעים (המערערים) לא שילמו עבור גופי תאורה ומכשירי חשמל שסופקו להם. הנתבעים טענו כי חתימותיהם על השיקים זויפו. בית משפט קמא הציע לערוך לצדדים המעורבים בדיקות פוליגרף, שתוצאותיהן יהיו קבילות כראיה ויועברו לבית המשפט למתן פסק דין. עם זאת, אחד הנאשמים, חתם, הודה כי חתם על הצ'קים במהלך התשאול המקדמי לפני בדיקת הפוליגרף עצמה. הודאה זו ניתנה לאחר התייעצות עם עורך דינו, והוא חתם עליה פעמיים. המערערים טענו כי שגה בית משפט קמא בפסק דינו, והעלה מספר סוגיות בהליך. לטענתם, היה על בית משפט קמא לפסול את חוות דעתו של המומחה, אך השופטים דחו טענות אלה ולא מצאו בהן פגמים משפטיים. עוד טענו כי התשאול המקדמי אינו יכול להחליף את תוצאות בדיקת הפוליגרף כראיה, אך השופטים חלקו על כך וקבעו כי התשאול היה חלק הכרחי מהליך הפוליגרף וכי די בהודאתו של חיתם בשלב זה כדי לסיים את המחלוקת. לשופט דאוד, לעומת זאת, הייתה דעה שונה בעניינו של היטם, וסבר כי היה על בית משפט קמא למנות מומחה אחר שיערוך את בדיקת הפוליגרף, שכן המומחה הראשוני לא יכול היה לבצע את הבדיקה בשל הודאתו של היטם. דאוד סבר שהדבר נחוץ כדי לקיים את ההסכם הפרוצדורלי בין הצדדים. בסופו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי. פסק הדין אושר לטובת המערערים 1 ו-2 אך הופסק לטובת המערער 3 (חיתם). התיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת שימנה מומחה אחר שיבחן את המערער 3 וייתן חוות דעת על סמך השאלות שהוסכמו קודם לכן. המערער 3 חויב לשאת בהוצאותיו של מומחה זה. בנוסף, חויבו המערערים 1 ו-2 בתשלום הוצאות הערעור של המשיבים בסך 11,700 ₪.