ע"פ 5741/11

תקציר

בעניינם של שלושה מערערים, נ.ש., ח.א. וח.א.ת, דן בית המשפט בשני ערעורים מאוחדים על הרשעתם על סמך כתבי אישום זהים. מערערים אלה הורשעו על פי הודאותיהם בקשירת קשר לביצוע פשע, ייבוא סם מסוכן וכניסה לישראל שלא כדין. בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר על נ.ש. וח.א. 15 שנות מאסר בפועל ועל ח.א.ת 14 שנים, עם תנאים נוספים של מאסר על תנאי. עונשים אלה היו חלק מהסדר טיעון המגביל את ערעור המדינה לעונש מרבי של 15 שנות מאסר תוך מתן אפשרות למערערים לטעון ללא הגבלה. המערערים, תושבי הרשות הפלסטינית, קשרו קשר לייבא לישראל למעלה מ-50 ק"ג הרואין, ושימשו כבלדרים בתכנית. הסנגור ערער וטען כי בית משפט קמא היה חמור יתר על המידה, לא התחשב כראוי בתפקידיהם הפעוטים של המערערים, הביע חרטה ונסיבות אישיות קשות. עם זאת, בית המשפט אישר את העונשים המקוריים, תוך הדגשת חומרת העבירה והכמות הגדולה של הרואין המעורבת בה. בית המשפט ציין את חשיבות ההרתעה בשל השיקולים הכלכליים המשמעותיים המניעים עבירות מסוג זה. למרות שהכיר במצבם האישי הקשה של המערערים, קבע בית המשפט כי פוטנציאל הפגיעה הציבורית ממעשיהם מאפיל על נסיבותיהם האישיות. בעוד שבית המשפט דחה את הערעור להפחית את חומרתם הכוללת של שני העונשים, הוא קיבל את הטיעון לאחידות בגזר הדין בין המערערים, והפחית את עונשם של נ.ש. וח.א. ל-14 שנות מאסר, כך שיתאימו לעונשו של ח.א.ת. בית המשפט קבע, כי למרות התפקידים הזהים, הפער של שנה אחת מצדיק תיקון כדי לכבד את עקרון הענישה האחידה, מה גם שלאחד המערערים עבר פלילי, דבר המצדיק עוד יותר אחידות בגזר הדין.