רע"א 200/23

תקציר

בפסק הדין, לאחר בחינת טענות הצדדים, החליט בית המשפט לדחות את בקשת הערעור לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. הבקשה לא עמדה בקריטריונים הנדרשים לערעור "גלגול שלישי", שכן היא נעדרה סוגיות עקרוניות רחבות יותר המשפיעות על הצדדים הבודדים ולא הראתה עיוות דין פוטנציאלי. תיק תלוי ועומד דומה, פרשת שוויקי נ' RLBG, סבב סביב פינוי באזור הקדש והמתין לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, שהתעכבה. חרף הרלוונטיות של חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, בית המשפט הגיע למסקנה כי אין צורך להאריך את ההחלטה או להרחיב את השיקולים המשפטיים בהתבסס על הקביעות העובדתיות שכבר נקבעו על ידי בית המשפט הפרוצדורלי. טענתם העיקרית של המבקשים, לפיה נגרם נזק משמעותי עקב הפינוי, לא הספיקה לערעור, והדגישו כי יש לבחון את ענייני הפינוי במסגרות משפטיות מקובלות. יתר על כן, למרות שבדרך כלל ניתן לנקוט משנה זהירות בערעורים הקשורים לפינוי, במקרה זה נעדרו הנסיבות המחייבות זהירות כזו. הערכאות הנמוכות מצאו ראיות לחזקת המבקשים בנכסים אחרים, ובכך ערערו טענות למצוקה קשה. בנוסף, ערערו המבקשים על התיישנות וסוגיות סיווג מקרקעין, אך בית המשפט מצא כי אתגרים אלה נטועים היטב במחלוקות עובדתיות ולא משפטיות. גם הערעורים הנוגעים להתיישנות לא מודעת ולעניינים הקשורים לחזקה היו ספציפיים מדי לעובדות ולא עוררו שאלות משפטיות משמעותיות. משכך, ככל שקביעות עובדתיות אלה עמדו בעינן, הפכו הסוגיות המשפטיות למחלוקת. גם טענות אחרות בנוגע לזיהוי ורישוי מקרקעין נקבעו כספציפיות למקרה זה ולא בעלות חשיבות משפטית כללית. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, הצו הארעי בוטל, ומועד הפינוי הוארך ליום 1.6.2024, על מנת לאפשר למבקשים זמן להיערך, תוך תשלום הוצאות בסך 5,000 ₪ למשיבים. פסק הדין ניתן רשמית ב-11 באפריל 2024.