ה"פ 510/98

תקציר

פסק דין זה עוסק בבקשה של מבקש החושד באפליה מצד החברה שהוא בעל מניות מיעוט בה ועובד לשעבר, לעיין במסמכי החברה ובחשבונותיה על מנת לברר האם קמה לו עילת תביעה כנגד המשיבים – החברה ושני בעלי מניות רוב שהם גם דירקטורים. בקשתו של המבקש מבוססת על החשד כי ענייני החברה מתנהלים תוך שהוא משולל מידע, ומצביעה על שלושה נושאים מפוקפקים. משכך, דוחים המשיבים את טענות המבקש וטוענים כי בקשתו נעדרת תום לב, במטרה "לדוג" עילת תביעה, אשר תעניק לו יתרון פרוצדורלי בלתי הוגן. פסק הדין של בית המשפט, לטובת המבקש, מבוסס על מספר שיקולים. ראשית, תקנון החברה מחייב את הדירקטורים לקבוע הוראות לבעלי מניות שאינם דירקטורים לעיין בפנקסי החשבונות ובחשבונות החברה, וסירובם של הדירקטורים לעשות כן בתום לב מהווה הפרת חוזה. שנית, בעלי מניות הרוב חבים למיעוט חובת נאמנות, וסירובם בתום לב להעניק גישה למסמכים יכול להיחשב כאפליה, שבית המשפט יכול לתקן על ידי מתן הוראה על גילוי מסמכים. שלישית, התפיסה הדמוקרטית של הון חברה משותף מציעה כי בעלי המניות צריכים להיות מסוגלים לבחון את פעילות הדירקטוריון. לפיכך, בית המשפט מורה למשיבים לאפשר למבקש לעיין ולהעתיק מסמכי חברה ספציפיים, ובלבד שייתן להם תחילה מכתב התחייבות, המגביל את השימוש במסמכים להליכים משפטיים. המבקש אחראי גם לעלויות מימוש זכות זו. לבסוף, בית המשפט פוסק מהמשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.