ע"ו 43200-07-11

תקציר

הערעור הנדון מערער על דחיית בקשת המערערת לפיצויים לפי סעיף 32(2) לחוק פינוי ופיצויים, התשס"ה-2005, שעניינו רכישת בית מגורים. המערערת טענה כי סעיף 32(2) מעניק פיצוי למי שרכש דירה מחברה משכנת לפני המועד הקובע, גם אם מלוא תמורת הרכישה לא שולמה עד למועד זה. עם זאת, בית המשפט מצא הנחה זו כשגויה. על פי פרשנות בית המשפט, סעיף 32(2) דורש כי על הרוכש להיות זכאי לקבל חוזה שכירות מהממונה לפני המועד הקובע, כלומר יש להשלים את התחייבויותיו הכספיות כלפי החברה המוכרת. סעיף זה רק מוותר על הצורך בחתימת חוזה שכירות עם הממונה לפני המועד הקובע. מטרת החוק היא להעמיד את המפונה במצב דומה לזה בו היה ערב הפינוי, והענקת פיצוי מלא לרוכש שלא עמד בהתחייבויותיו הכספיות לא תשיג מטרה זו. זאת ועוד, סעיף 32(4) לחוק, המאפשר פיצוי גם אם החוזה לא נחתם עד למועד הקובע מטעמים לא מהותיים, אינו תומך בטענת המערערת, שכן הוא חל על מצבים בהם התקיימו כל התנאים המהותיים לקבלת הזכויות בבית המגורים. במקרה הנוכחי, המערערת לא שילמה את מלוא מחיר הרכישה לחברה המשכנת עד למועד הקובע, ולפיכך היא אינה זכאית לפיצוי לפי סעיף 32(2). בית המשפט דחה את הערעור והורה למערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.