ת"א 29250-12-13

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו, הנתבעת, בגין רשלנות שגרמה לתאונת עבודה בה נפגע. עובדות התאונה אינן שנויות במחלוקת. התובע נפל מסולם בעת שניסה לפנות סחורה במהלך העבודה. הנתבעת לא סיפקה לתובע סביבת עבודה בטוחה, נוהלי עבודה נאותים וציוד מתאים, ולא הדריכה, הזהירה או פיקחה על התובע תוך הפרת חובת הזהירות המוטלת על העובד. טענת הנתבע כי התובע השתמש בסולם למרות שנאסר עליו לעשות כן נדחתה, שכן היא סותרת את הצהרותיו הקודמות ואינה אמינה. כמו כן, הנתבע לא זימן עדים שיתמכו בטענתו בדבר שיטות העבודה. גם אם תתקבל טענת הנתבע בדבר שיטת העבודה הרגילה, הרי שמדובר בעמידה על מלגזה, שאינה בטיחותית. בית המשפט מצא את הנתבע רשלן ואחראי לתאונה. גם אשמתו התורמת של התובע נשקלה ויוחסה לו בשיעור של 15% שכן היה מודע לסיכון אך לא נמנע מלעבוד או לדרוש מהנתבעת ציוד מתאים. נכויות רפואיות ותפקודיות הוערכו בשיעור של 5%, ולתובע נפסקו 44,263 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר ו-33,500 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים. כמו כן נפסקו נזקים נוספים, בהם סיוע לצד ג' בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, כאב וסבל והפסדי פנסיה, בסך כולל של 112,043 שקל. סכום זה הופחת ב-15% בגין אשמתו התורמת של התובע, וכתוצאה מכך נפסק פיצוי סופי בסך 95,237 ₪. אולם, מאחר שהמוסד לביטוח לאומי כבר שילם לתובע 112,967 ₪, התביעה נדחתה והתביעה נדחתה. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 6,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה.