סע"ש 34750-10-17

תקציר

התובע, עובד בתעשיית המתכת והחשמל, תבע את מעסיקיו בגין שכר והטבות שונות שלא שולמו במהלך עבודתו, לרבות הפרשי שכר מינימום, גמול שעות נוספות, דמי חופשה שנתית, דמי חגים, דמי הבראה, הוצאות נסיעה והפרשות לקרן הפנסיה שלו. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התובע חתם על כתב ויתור המאשר כי קיבל את כל התשלומים המגיעים לו. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי כתב הוויתור אינו תקף בשל חוסר בהירות והבנה מצד התובע. עוד נמצא כי דוחות הנוכחות ותלושי השכר שסיפקו הנתבעים היו פיקטיביים ולא שיקפו את שעות העבודה בפועל או את התגמול שניתן לתובע. משכך, קיבל בית המשפט את תביעת התעריף השעתי של התובעת בסך 18 ₪ וחישב את סך שעות העבודה ואת השכר וההטבות המגיעים בהתאם. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הפרשי שכר מינימום בסך 134,320 ₪ ו-68,069 ₪ גמול שעות נוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. התובעת הייתה זכאית גם ל-36,234 ש"ח דמי חופשה שנתית, 12,096 ש"ח דמי חגים ו-15,025 ש"ח דמי הבראה, כולם עם הפרשי ריבית והצמדה מתאריכים נקובים. בנוסף, נפסקו לתובעת הוצאות נסיעה בסך 21,156 ₪, פיצויי פיטורים בסך 66,300 ₪ (לאחר ניכוי הסכום שכבר הופקד לקרן הפנסיה של התובעת) וסכומים שונים בגין אי הפרשה של תגמולי מעסיק לקרן הפנסיה, ניכויי פנסיה שלא כדין, תלושי שכר שלא כדין ואי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה. בית הדין קבע גם את נסיבות סיום העסקתו של התובע, וקבע כי התפטר מכוח חוק הפיטורים לאחר שהנתבעים לא תיקנו את ההפרות. כמו כן, בית המשפט החליט להרים את מסך ההתאגדות והטיל על הנתבע אחריות אישית לסכומים שנפסקו, שכן הוא היה בעל המניות הדומיננטי והאחראי הישיר להפרות ולמחדלים בהעסקתו של התובע. הנתבעים חויבו לשלם לתובע סכומים אלה, בצירוף 5,000 ₪ הוצאות ו-30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. עוד נקבע בפסק הדין כי 3,600 ₪ ששולמו בעבר לתובע ינוכו מסך הסכום החייב.