ת"א 3283/04

תקציר

התובע והנתבע נהנו מיחסי ידידות שנבעו מעבודות בנייה שביצע הנתבע בנכס סמוך. בחודש יוני 2002 נתן התובע לנתבע שיק על סך 100,000 ₪ אשר לטענת האחרונה שימש כהלוואה. הנתבעת פרעה את ההלוואה באופן חלקי בלבד למרות בקשות מרובות של התובע. בא כוח התובעת פנה בכתב לנתבעת בדרישה לקבל את יתרת התשלום, מה שהביא לפגישה בסוף אוגוסט 2003. לטענת התובע, הנתבע הבטיח לפרוע את החוב אך לא עמד בכך. הנתבע טען כי 100,000 ₪ היו מתנה שנבעה מיחסי הידידות בין הצדדים וכי הוא ביצע משימות שונות עבור התובעת. בנוסף, הנתבע הכחיש כי לווה מהתובע 300 ליש"ט במהלך טיול משותף לאנגליה. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי 100,000 ₪ הם הלוואה בהתבסס על חוסר הסבירות של הנרטיב של הנתבע ועל ההתנהלות הבלתי סבירה שהפגין האחרון. עם זאת, תביעת התובע בנוגע ל-300 ליש"ט שלוותה במהלך הטיול באנגליה נדחתה בשל היעדר ראיות תומכות. לפיכך, בית המשפט הורה לנתבעת להשיב לתובע 50,000 ₪, בצירוף הפרשים צמודים וריבית שנצברו מיוני 2002 ועד למועד התשלום המלא, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ. פסק הדין ניתן שלא בפניו ב-25 בפברואר 2007, והתשלומים היו אמורים להתבצע בתוך 30 יום.