ה"פ 1300/05

תקציר

המבקש, יחד עם אחיו ואביו המנוח, היו הבעלים והמנהלים של חברת טחנות התה וידזור. הם פתחו חשבון בנק עם פרוטוקול לפיו נדרשות חתימות של שני דירקטורים לכל פעילות החשבון. לאחר מות אביו, ערער המבקש על החוב הנתבע על ידי הבנק, וטען כי הבנק איפשר לבצע פעולות בחתימה אחת בלבד, בניגוד לנהלים. המבקש ביקש פסק דין הצהרתי שימנע מהבנק לממש את המשכנתא על נכסיו. עם זאת, השופט דחה את התביעה, תוך ציון התיישנות כסיבה העיקרית, שכן עילת התביעה קמה בשנת 1995, והמבקש הגיש את התביעה רק בשנת 2005, שהייתה מעבר למגבלת שבע השנים. עם זאת, השופט ציין כי גם לגופו של עניין, טענתו של המבקש אינה משכנעת, שכן הוא לא פעל ביושר בהתנהלותו מול בית המשפט, והתנהלותו מעידה על מודעות והסכמה לחובות החברה. בנוסף, המבקש לא סיפק הצדקות תקפות לאיחור בגילוי החוב, שהתרחש לכאורה רק בשנים 2000-2001. כמו כן חייבה השופטת את המבקש לשלם לבנק שכר טרחת עורך דין, בסך 15 אלף שקל, בתוך 30 יום.