בג"צ 4776/06

תקציר

העותר, שהוא יהודי, ביקש רשות לעלות להר הבית לצורך פולחן דתי. עם זאת, טען בא כוח המדינה כי זכות הגישה של העותר למקום הקדוש אינה מוחלטת וניתן להגבילה על בסיס אינטרסים ציבוריים, לרבות שמירה על הסדר הציבורי וביטחונו. ניסיונותיו הקודמים של העותר להגיע להר הבית הסתיימו בהפרות סדר קשות ובנפגעים. המשטרה, בהנחיית מפקד מחוז ירושלים, דחתה את בקשת העותר, בנימוק של סבירות לשפיכות דמים ופגיעה אפשרית בשלום הציבור. המפקד הדגיש את אופיו הרגיש של הר הבית, שיש לו חשיבות דתית משמעותית לדתות שונות. בית המשפט הכיר בחשיבותן של זכויות היסוד של העותר, אך אישר את החלטת המשטרה, מתוך הכרה בסכנה הפוטנציאלית לסדר הציבורי ולביטחונו. בפסק הדין הודגש כי למשטרה סמכות להגביל את הגישה להר הבית למען ביטחון הציבור. מעשיו והתבטאויותיו של העותר בעבר, לצד הערכות מודיעין, תמכו בתגובה כי גישתו עלולה להצית אלימות. בית המשפט הדגיש את רגישותו הייחודית של הר הבית ואת ההשפעה הפוטנציאלית על הסדר הציבורי, היציבות הפוליטית ויחסי החוץ. לפיכך, העתירה נדחתה, מתוך הבנה כי עניינו של העותר עשוי להיבחן מחדש בעתיד. השופטת ארבל והשופטת ברלינר הסכימו עם פסק הדין.