תא"מ 49170-12-16

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, העניק לנתבע שירותים משפטיים במשך עשרה חודשים בשנת 2014. התובע תבע את הנתבעת בגין יתרת השירותים שלא שולמה בסך 56,306 ₪. הנתבע ביקש וקיבל רשות להתגונן בתנאי שהגנתו תוגבל לתצהיר מצורף. בתצהיר נטען כי השירותים המשפטיים ניתנו לחברה הקשורה לנתבעת ולא לנתבעת באופן אישי, וכי לנתבעת לא היה כל חוב כספי כלפי התובע. בית המשפט שמע עדויות מעדי התביעה, לרבות תצהירים מפורטים והתכתבויות, ומצא את גרסאותיהם לאירועים משכנעות. עדותו של הנאשם, שלא היה מעורב באמת ובתמים באירועים המדוברים, לא הייתה אמינה. בית המשפט קבע כי השירותים המשפטיים ניתנו לנתבע באופן אישי וכי הוא אחראי לתשלום יתרת החוב. הגנתו של הנתבע התמקדה בתמחור השירותים המשפטיים וניסתה לפרוץ את החזית הפרוצדורלית המוסכמת לגבי זהות הלקוח. נמצא כי התנהגות זו פעלה בחוסר תום לב ופגעה בהגנת הנתבע. בנוסף, ציין בית המשפט כי היעדרו של הסכם שכר טרחה בכתב, אף שהוא מועיל לעניינו של התובע, יכול היה לפתור את הסוגיה בקלות אילו הסכם כזה היה מתקיים. בסופו של דבר, התביעה התקבלה במלואה, והנתבע חויב לשלם לתובע את מלוא הסכום המבוקש, בתוספת הוצאות משפט, בתוך 30 יום. כל צד היה אחראי להוצאות הנוספות שלו.