ת"פ 45173-07-11

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב נאשם שלא דיווח לרשויות המס על סכום הכנסות משמעותי, בסך של כ-2.6 מיליון שקל על פני תקופה של שש שנים. התביעה טענה כי חומרת עבירות המס צריכה להתבסס על סכום ההכנסות ברוטו הלא מדווחות, מה שהופך אותה לעבירה חמורה ביותר, ואילו ההגנה טענה כי הפגיעה בפועל בקופת המדינה היא האמצעי המתאים יותר, העומד על כ-280 אלף שקל. השופט הסכים כי חומרת העבירה מושפעת מהנזק הממשי שנגרם, וציין כי עבירה זו, על אף היותה מתמשכת, לא הוכיחה כל כוונת מרמה או מרמה מצד הנאשם. תחת זאת, השופטת הגדירה זאת כתוצאה מכך שהנאשם קיבל את הנוהג הרווח בקרב סוחרי השוק להימנע משימוש בקופות רושמות ובדיווח חסר על הכנסותיהם. התנהגות זו, הציע השופט, עשויה לנבוע מתפיסת הסוחרים כי מוטל עליהם מס יתר. בעוד השופטים הכירו בנטל הכלכלי של המיסוי, הם הדגישו את חשיבות המיסוי לצרכים חברתיים וטענו כי התחמקות ממס חותרת תחת הסדר החברתי. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות גילו, בריאותו ותרומתו החברתית של הנאשם, קבע השופט כי העונש ההולם הוא שישה חודשי עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס משמעותי של 25,000 ש"ח או 90 ימי מאסר אם לא ישולם. פסק דין זה, כך קיוותה השופטת, יהווה גורם מרתיע לאחרים תוך התחשבות בגורמים המקלים במקרה זה.