ת"א 27718-08-12

תקציר

התיק נסוב סביב צו פינוי מטרד שהוציא מנהל מחוז ירושלים במשרד להגנת הסביבה, שמטרתו לעצור את עבודות הבנייה בקו רכבת מהיר מתל אביב לירושלים. הצו הורה על הפסקת העבודה באמצעות ציוד בנייה בשעות מוגדרות, בעקבות תלונות של תושבים מקומיים על מטרדי רעש. רכבת ישראל בע"מ, המבקשת, ערערה על הצו, בטענה לפגמים פרוצדורליים ומהותיים. הסוגיה הפרוצדורלית העיקרית הייתה היעדר שימוע ראוי, שכן לרכבת לא ניתנה הזדמנות לעיין ולהגיב לדו"ח ניטור הרעש שעליו התבסס הצו. בצד המהותי טענה הרכבת כי הצו אינו סביר ואינו מידתי, שכן הוא אינו מאזן בין האינטרסים של התושבים לבין האינטרס הציבורי בהשלמת פרויקט הבנייה. הצו, שהפסיק למעשה את עבודת הלילה, הוגדר כגורם לעיכובים משמעותיים ולנזק כספי. בית המשפט הסכים עם המבקש בשני הסעיפים. בית המשפט קבע כי הליך קבלת ההחלטות היה פגום בשל היעדר זכות אמיתית לשימוע, וכי הצו היה בלתי סביר ובלתי מידתי. בית המשפט הדגיש את יחסי הגומלין בין עוצמת הרעש למשך החשיפה, וציין כי התקנות קובעות סף עוצמת רעש נמוך יותר לשעות הלילה. השופטת הדגישה כי על בעל הסמכות לשקול מחדש את ההחלטה תוך איזון בין האינטרסים המתחרים וביקשה למצוא פתרונות שימזערו את הפגיעה בכל הצדדים. בכך בוטל הצו, והרשות הונחה לערוך בחינה מחודשת תוך הקפדה על העקרונות שהותוו בפסק הדין.