עפ"ת 10065-01-18

תקציר

המערער לא התייצב לדיון שנקבע, ולאחר מכן נשפט והורשע שלא בפניו. לאחר מכן הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין, אך הבקשה לא סיפקה כל הצדקה להיעדרותו ולא הבהירה את מקור סמכותו של עורך הדין לפטור אותו מהתייצבות לדיון. משכך, נדחתה הבקשה. ערכאת הערעור הסכימה עם ההחלטה, וציינה כי המערער קיבל מידע כדין על ההשלכות של אי הופעתו, ולא סיפק כל הצדקה סבירה לכך. זאת ועוד, בית המשפט התקשה לקבל את הטענה כי היעדרותו של המערער גרמה לעיוות דין, שכן המערער לא הציג כל טיעון הגנה משכנע או ראיות התומכות בהן. עוד הדגישה ערכאת הערעור כי למערער היה די זמן לאתר את הנהג האמיתי של הרכב המעורב באירוע, אך לא עשה כן. בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי היעדרותו של המערער לא הייתה מוצדקת וכי לא נגרם עיוות דין. לפיכך נדחה הערעור, ופסק הדין המקורי נותר על כנו.