בשג"צ 5352/03

תקציר

החלטת הרשם לדחות את בקשת המבקש לפטור מאגרה עומדת בעינה, שכן טענות המבקש אינן מבססות סיבה מוצדקת לפטור כזה ואינן מצדיקות את ביטולן של תקנות האגרות. בערעור נטען כי כאשר המטרה היא לקבל קצבה סוציאלית, שאינה מושפעת מהכנסותיו ונכסיו של המוטב, יש להצדיק פטור מאגרה למרות שלא צוין בתקנות. המערערת טוענת כי יש להעניק הקצבות אלה לצד נכסיהן הקיימים מבלי להפחית מערכם הכולל. אולם לטענה זו אין כל אחיזה משפטית, וטענות דומות נדחו במקרים קודמים כגון בג"ץ 3429/03 ובג"ץ 3474/03. טענותיו החוזרות ונשנות של המערער חייבו הערכות משפטיות מרובות מבלי להציג נימוקים חדשים. ההיגיון העומד ביסוד טענת המערערת מצביע על כך שפטור מתשלום צריך להיות אוניברסלי כאשר קיימת עילת תביעה למניעת הפחתה כלשהי בסך הנכסים, אך הנמקה זו פגומה. אימוץ גישה זו עלול להעביר באופן בלתי הוגן את עלות ההתדיינות המשפטית אל הציבור. משכך, נדחה ניסיונה של המערערת לבטל את דרישת האגרה כדי להימנע מהטלת אחריות כספית מופרזת על הנישום.