ע"א 157/89

תקציר

צוואתה של אישה שנפטרה, אשר הורישה את כל רכושה לבנה (המערער), בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי בשל השפעה בלתי הוגנת של המערער והשתתפותו שלא כדין בעריכת הצוואה. המערער ערער על החלטה זו, בטענה כי לא הייתה השפעה בלתי הוגנת ולא הוכחה השפעה כזו טרם עריכת הצוואה, ואף לא השתתף בניסוחה. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי נטל ההוכחה בגין השפעה בלתי הוגנת מוטל על התובע, אך חריג מתעורר כאשר מוכחת תלות. הואיל והמנוח היה תלוי במידה רבה במערער, היה עליו להוכיח היעדר השפעה בלתי הוגנת, דבר שלא עשה. באשר לעיתוי ההשפעה, מצא בית המשפט כי בעוד שרוב הראיות שהוצגו התייחסו לתקופה שלאחר עריכת הצוואה, ההשפעה הבלתי הוגנת החלה לפניה והתעצמה עם הזמן. בית המשפט הסכים גם עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר בדבר השתתפותו הבלתי חוקית של המערער בעריכת הצוואה, דבר המחזק את הרושם של השפעה בלתי הוגנת. השופט אור קבע כי ההשפעה חצתה את הגבול לכדי "חוסר הגינות", והשופט ברק והשופט לוין הסכימו. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 6,000 ₪.