עמ"א 1514-08-15

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של שימוש בלתי חוקי בקרקע המיועדת למטרות חקלאיות. שלושה נאשמים הורשעו בשימוש בקרקע למטרות מסחריות ללא ההיתרים הנדרשים. בקביעת העונש הביא בית המשפט בחשבון את חומרתן של עבירות התכנון והבנייה, את שכיחותן ואת הצורך להרתיע מפני זלזול כזה בשלטון החוק, במיוחד כאשר הן מונעות ממניעים כלכליים. בית המשפט בחן קריטריונים כגון הרווח המופק מהבנייה הבלתי חוקית, משך השימוש הבלתי מורשה והפסקת השימוש האסור טרם מתן גזר הדין. נמצא כי הנתבעים הפיקו תועלת מסחרית מהשימוש הבלתי מורשה, כאשר תקופת השימוש הבלתי חוקי נמשכה כשלוש שנים. הם גם הפסיקו את השימוש המסחרי ברוב המבנים עם קבלת כתב האישום. חשוב לציין כי לאף אחד מהנאשמים לא היו עבירות קודמות, וכולם הודו באשמתם בהזדמנות הראשונה. בעוד שבית המשפט הכיר בכך שלכל מקרה נסיבות משלו, הוא התייחס למספר פסקי דין קודמים בעבירות דומות כדי לקבוע את העונש. בית המשפט קבע את טווח הענישה לנאשם 1, בעל הקרקע, על 80,000 ₪ עד 250,000 ₪, ולנאשמים 3 ו-4, השוכרים, על 80,000 ₪ עד 200,000 ₪. בשקלול נסיבות שאינן קשורות לעבירה, הכיר בית המשפט בנסיבותיו האישיות הקשות של נאשם 1, לרבות מצבו הרפואי ומצבו המשפחתי. בתוך כך, פינו נאשמים 3 ו-4 את השטח המושכר מיד עם הגשת כתב האישום. עם זאת, בית המשפט ציין כי אין באפשרותו להתחשב באופן משמעותי במצבם הכלכלי של הנאשמים בשל היעדר ראיות מספיקות. בסופו של דבר נגזר על נאשם 1 קנס בסך 135,000 ₪ או שישה חודשי מאסר בפועל, לצד התחייבות כספית בסכום זהה להימנע מביצוע עבירות לפי חוק התכנון והבניה למשך שלוש שנים. כמו כן הוצאו צווי הריסה והפסקת שימוש למבנים שנבנו ללא היתרים. על נאשמים 3 ו-4 הוטל קנס של 130,000 ₪ כל אחד, עם אותה התחייבות כספית ואפשרות למאסר במקרה של אי תשלום. כל הקנסות היו אמורים להיות משולמים בתשלומים חודשיים. בית המשפט הדגיש כי גזרי הדין נועדו להשיג מידתיות, הרתעה כללית ושיקום, תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של כל נאשם. זכות ערעור משפטית ניתנה גם לנאשמים.