ע"א 3894/11

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת משפטית בנוגע לפרשנות כתב ערבות אישי חתום על ידי המשיב לטובת דלק בגין התחייבויותיה של מונדו טכניק בע"מ כלפי דלק. בתחילה, בית המשפט המחוזי פירש את הערבות כמוגבלת לעסקה ספציפית, אך ספג ביקורת על כך שעקף את לשונו המפורשת של החוזה והתמקד בראיות נסיבתיות. פרשנות זו נדונה בערעור, כאשר הטענות התמקדו באיזון בין ניסוחו המפורש של החוזה לבין הנסיבות הסובבות את חתימתו. המערערת טענה כי הערבות חלה על כל העסקאות, כפי שעולה מלשונה הברורה והישירה, ואילו המשיב, בתמיכת בית המשפט המחוזי, טען כי היא נועדה אך ורק לעסקה ספציפית של מפעל פלדה. החלטת הערעור, שנכתבה על ידי השופט ג'ובראן, הדגישה את כיבוד ממצאיו של בית המשפט המחוזי, במיוחד בכל הנוגע למהימנות ולקביעות עובדתיות המבוססות על עדויות עדים. בפסק הדין צוין כי הלשון המפורשת מרמזת על כיסוי רחב, אך הנסיבות מצביעות על תחולה מצומצמת לעסקה הספציפית עליה העידו עדים. הפאנל דן גם בתיקוני חקיקה הנוגעים לפרשנות החוזה, אשר ביקשו להבהיר או להסיט את הדגש בין הלשון המפורשת לבין הנסיבות, ואישר כי למרות שלניסוח חוזה יש משקל חזקתי, ניתן להפריך אותו על ידי העובדות הקונטקסטואליות שבית המשפט בירר. חשוב לציין כי פסק הדין הדגיש את העיקרון לפיו על ערכאות הערעור להסס לבטל ממצאים עובדתיים אלא אם הצורך מכתיב זאת, ובכך להותיר את פרשנותו של בית המשפט המחוזי על כנה. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שהוא קובע כי הערבות מוגבלת לעסקה הספציפית, בהתאם לנסיבות ולעדויות שהוצגו במהלך המשפט.