עע"מ 49/16

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין גילוי מידע לפי חוק חופש המידע, התשמ"ח-1988 (להלן: החוק). הערעור הראשון (ע"א 49/16) הוגש על ידי מר שלדון אדלסון ומר עמוס רגב, אשר עתרו לביטול פסק הדין שלא כלל אותם כמשיבים. הערעור השני (ע"א 56/16) הוגש על ידי המדינה נגד פסק הדין שהורה על חשיפת פרטים על שיחות בין ראש הממשלה, מר אדלסון, ומר רגב. המידע המדובר כלל פרטים כגון תדירות ועיתוי השיחות. המדינה סירבה לחשוף מידע זה, בטענה שהוא אינו קשור לעבודתו המיניסטריאלית של ראש הממשלה, ולכן חורג מתחומו של החוק. בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים קיבל את עתירתם של העיתונאי רביב דרוקר וחדשות 10 בע"מ (עתירת דרוקר) להורות על חשיפת המידע, אך קבע כי על המנכ"ל להודיע תחילה למר אדלסון ולמר רגב על זכותם להתנגד לחשיפה. מר אדלסון ומר רגב טענו כי זכויותיהם נפגעו מאחר שלא נכללו כמשיבים בעתירת דרוקר. בית המשפט העליון הסכים כי בית המשפט לעניינים מנהליים שגה מבחינה פרוצדורלית בכך שלא אפשר למר אדלסון ומר רגב להציג את טיעוניהם בטרם הורה על חשיפת המידע. בית המשפט הדגיש כי על פי סעיף 17(ג) לחוק, יש לתת לצדדים שלישיים הזדמנות להשמיע את טענותיהם בטרם יפסוק בית המשפט בדבר גילוי מידע העלול לפגוע בהם. השופטים קבעו כי אינטרס הצדק הפרוצדורלי והיעילות מצדיקים את שמיעת מר אדלסון ומר רגב בפני בית המשפט לעניינים מנהליים טרם מתן פסק הדין. מאחר שלא ניתנה הזדמנות זו, החזיר בית המשפט העליון את התיק לבית המשפט לעניינים מנהליים לדיון מחודש, בו יורשו מר אדלסון ומר רגב להגיש את טענותיהם. ערעור המדינה נדחה, והצדדים הסתייגו מטענותיהם בסוגיה המהותית האם יש לחשוף את המידע. פסק הדין מדגיש, אפוא, את חשיבות העמידה בדרישות הפרוצדורליות במקרים הנוגעים לחוק חופש המידע.