ת"א 28901-08-13

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות ביחידה 13 בפרויקט בנייה, כאשר הן התובעים (עתיאס) והן הנתבעים (חסון) טוענים כי רכשו זכויות ביחידה. הסעד העיקרי המבוקש הוא פסק דין הצהרתי המורה כי התובעים הם הבעלים של יחידה מס' 13. בני הזוג אטיאס וחסון חתמו שניהם על חוזי מכר ליחידה עם היזם קינמון, אך בני הזוג חסון חתמו ראשונים על חוזי המכר שלהם. גם החוזה של בני הזוג אטיאס לא תוארך ובא בעקבות מזכר הבנות שהיה להם עם קינמון. בית המשפט בחן את טענות הצדדים ומצא כי החוזה של משפחת חסון ליחידה מס' 13 היה תקף ולא בוטל, ואילו החוזה של בני הזוג אטיאס, אף שהיה תקף, היה שני בזמן. פסק הדין בתביעה קודמת בה היו מעורבים הכונסים וקינמון, אשר מצא כי החוזה של בני הזוג אטיאס תקף, לא הקנה זכויות קנייניות לבני הזוג אטיאס ולא התייחס לטענת הזכויות המתחרה בין בני הזוג אטיאס לבין חסון, שלא היו צד לתביעה. על פי חוק המקרקעין, לעסקה הראשונה בזמן ניתנת בדרך כלל העדפה. בני הזוג עטיה לא עמדו בדרישות חוק המקרקעין, ואף לא פעלו בתום לב לאורך כל העסקה, שכן לא ביצעו את הבדיקות הנדרשות ולאחר מכן פעלו באופן חד צדדי למרות שידעו את זכויותיהם של בני הזוג חסון. לבני הזוג חסון, למרות שגם התנהלותם הייתה מפוקפקת, היה חוזה מכר תקף והם היו הרוכשים הראשונים בזמן. לפיכך דחה בית המשפט את תביעתם של בני הזוג אטיאס למתן פסק דין הצהרתי והורה להם לשלם לבני הזוג חסון שכר טרחת עורך דין.