ת"א 50353-03-18

תקציר

התובעת, חברת בלדי, הפועלת בתחום הבשר ומוצרי הבשר, ביקשה צו מניעה זמני כנגד הנתבעת, רשת רמי לוי, חברה קמעונאית, להפסיק לשווק את מוצר הבשר שלה, מנות סטייק, תחת המותג הפרטי של הרשת. בלדי טען כי אריזת המוצר שנמכר על ידי הרשת הועתקה מעיצוב האריזה שלה, וכי הרשת חסמה את מכירת המוצר בחנויותיה. בלדי טען לגניבת עין, התערבות בלתי הוגנת, הפרת זכויות יוצרים בעיצוב האריזה ועשיית עושר ולא במשפט. הנתבע טען כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, כי בלדי לא ניסתה כל פיוס מוקדם, וכי משך הזמן הקצר של המוצר בשוק לא הוכיח קיומו של מוניטין הקושר את המוצר לבלדי. בית המשפט מצא כי בלדי לא סיפקה ראיות מספיקות לביסוס טענתה לגניבת עין, שכן לא הוכח כי הציבור הכיר במוצר כמוצר של בלדי, במיוחד לאור הזמן הקצר שהמוצר היה בשוק. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע באשר לסיכויי ההצלחה בטענת הפרת זכויות היוצרים, שכן לא הובאו ראיות לכך שבלדי היה בעל זכויות היוצרים בעיצוב האריזה, והעיצובים עצמם לא נשאו דמיון מספק. עם זאת, בית המשפט מצא טעם בטענת עשיית עושר ולא במשפט של בלדי, שכן התנהלות הנתבעת בכל הנוגע להפצת מוצרי התובעת, לצד הדמיון המטעה באריזות, עשויה הייתה להקים יסוד נוסף לעילת תביעה לפי חוק עשיית עושר. באשר לבקשתה של בלדי לחייב את הנתבעת למכור את מוצריה בחנויות הרשת, פסק בית המשפט נגדה, שכן בלדי לא הציגה בסיס חוקי לבקשה זו, ולנתבעת עומדת הזכות לבחור את היצע מוצריה. בסופו של דבר, בית המשפט נתן צו מניעה זמני לטובת בלדי, המחייב את הנתבעת להדביק מדבקה מבדלת על אריזת מוצרי הבשר של המותג הפרטי שלה. צו המניעה נכנס לתוקף לאחר שבלדי העמיד ערבות בנקאית. ההחלטה הדגישה את הצורך של שני הצדדים לחדש את הדיאלוג ולנסות ליישב את המחלוקת.