ת"א 28441-09-14

תקציר

התובעים רכשו את הזכויות בדירה מהנתבעים (המוכרים) תמורת 1,300,000 ₪. המוכרים ירשו את הדירה מאמם המנוחה והתכוונו למכור אותה לתובעים. הסכם המכר חייב את המוכרים לספק לרוכשים את כל המסמכים הדרושים להעברת הזכויות בדירה ללא שעבודים או זכויות צד ג'. העברת הזכויות על שם הרוכשים התעכבה מסיבות שונות, ובתקופה זו הוטלו על הדירה שני עיקולים בשל חובות המוכרים. העיקול הראשון נרשם 11 חודשים לאחר חתימת הסכם המכר, ואילו השני נרשם שנה וחצי לאחר מכן. התובעים טענו כי רכשו את הזכויות בדירה בתום לב מבלי שידעו על חובם של המוכרים, ולכן זכויותיהם גוברות על העיקולים המאוחרים. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי הרוכשים לא היו תמימים וידעו על החובות. עוד נטען כי עורך דינם של הרוכשים ייצג את המוכרים ועיכב את העברת הזכויות, מה שהוביל לרישום העיקולים. הרוכשים דרשו סעד הצהרתי לפיו הם בעלי הזכויות בדירה, ביטול העיקולים וחיוב המוכרים בפיצוי המוסכם בהסכם המכר. בית המשפט פסק לטובת התובעים, קיבל את טענותיהם והורה על ביטול העיקול הראשון, כפי שנרשם לאחר שרוכשי הדירה רכשו את הזכויות בדירה. עוד קבע השופט כי זכויות הרוכשים גוברות על העיקול השני, שכן הוא נחשב לזכות מאוחרת. בנוסף, השופט הורה למוכרים לשלם לרוכשים את הפיצוי המוסכם בסך 130 אלף שקל, שכן הם לא עמדו בהתחייבותם החוזית להעביר את הזכויות ולרשום אותן על שם הרוכשים. המוכרים שלחו הודעה לצד שלישי, עורך דינם של הקונים, בדרישה להטיל עליו את האחריות לנזק שנגרם להם ולשפות אותם בגין הפיצוי המוסכם שהם חייבים לקונים. השופט דחה את טענות המוכרים, ולא מצא כל ראיה לכך שעורך הדין ייצג אותם או פעל ברשלנות. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על הנתבעים שהעלו טענות חמורות של מרמה כלפי התובעים ללא כל ראיה מוצקה והורתה להם לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של התובעים, בסך 60,000 ₪. כמו כן חויבו המוכרים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של עורך הדין ואת שכר טרחת עורך הדין, בסך 20,000 ₪.