ע"א 396/88

תקציר

במקרה דנן, המערערת ובעלה צברו חובות משמעותיים בעת שהיו בעלי משק חקלאי במושב השיתופי של המשיב. הסכם הגירושין שלהם קבע את מכירת החווה לכיסוי חובות אלה. למרות שהבעל עזב, המערער נשאר במשק, מה שגרם למשיב לבקש פסק דין מקוצר בגין החוב. המערערת הגישה בקשה להסרת תווית פסק הדין המקוצר וביקשה רשות להתגונן, כשהיא תומכת את בקשתה בתצהיר מעורפל חסר הגנה מהותית. עיכובים נגרמו כאשר המערערת חיפשה זמן להסדרים כספיים. ביום השימוע ביקש בא כוחה ארכה נוספת להגשת תצהיר מתוקן, שניתן בתנאים לתשלום הוצאות ולהגשה בתוך שבוע. העלויות לא שולמו, וכונס הנכסים לא מכר את המשק, מה שהוביל לביטול מינויו של כונס הנכסים. משכך, פסק בית המשפט נגד המערערת, שכן תצהירה לא היה מספיק ודחה את בקשתה להתגונן אך התיר 21 יום לתיקון הוצאות והגשת תצהיר משלים. המערערת ערערה על פסק הדין, טענה להליך לא תקין וחזרה על טענות לפיהן פסק דין מקוצר אינו ראוי. בערעור לבית המשפט העליון צוין כי השיהוי נבע מרשלנות בא כוח המערער. בית המשפט לא מצא כל טעות בהתניית הארכת לוח הזמנים בתשלום הוצאות עקב הזנחה חוזרת ונשנית מצד המערערת. ניסיונות לצרף תצהיר משלים מאוחר בערעור זכו לביקורת, תוך ערעור הגנתו של המערער באמצעות התצהיר המקורי המעורפל, שלא הציע הגנה של ממש. בית המשפט העליון הדגיש את הצורך בתצהירים מפורטים בהליכים אלה ודחה את הערעור, תוך שהוא מאשר את פסק הדין המקורי, תוך שהוא מציין את האסטרטגיה המשפטית הלקויה של המערערת ופוסק הוצאות למשיב.