ת"א 38545-09-24

תקציר

העותרת ביקשה מבית המשפט צו מניעה זמני, בו ביקשה לחייב את המשיב להפחית את שיעור ניכוי המס במקור מ-5% ל-1% עד להכרעה בתיק העיקרי. המשיב התנגד לבקשה, בטענה כי העותר מנסה לשנות את המצב הקיים במסווה של סעד זמני וכי אין להתערב בהחלטת פקיד השומה. עוד נטען, כי העותרת לא הוכיחה את הנזק שייגרם אם הבקשה תידחה, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. בית המשפט, לאחר שבחן את הטענות והראיות שהוצגו, הגיע למסקנה כי העותר לא קם צורך בסעד זמני. הם מצאו כי העותרת לא התייחסה במידה מספקת לחששות שהעלה המשיב בנוגע להתנהלות העותרת ובעלי מניותיה, וכי היעתרות הבקשה עלולה לפגוע באינטרס הציבורי בכך שתכשיל את תכליתו של מנגנון ניכוי המס במקור להבטיח תשלום מס מיידי. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי צווי מניעה זמניים המשנים את המצב הקיים דורשים נטל הוכחה גבוה יותר מצד המבקש, שלא עמד במקרה זה. הבקשה נדחתה, והעותר חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪ בתוך 45 יום.