ת"א 13839-08-15

תקציר

התובע, שהיה בעל חלקת אדמה בנתניה, גילה כי שמו הוסר ממרשם המקרקעין והוחלף בשמו של מר לחמני. התובע הגיש תביעה להשבת שמו כבעלים החוקיים ולהסרת הערות אזהרה על הנכס לטובת הנתבעים מר לחמני, מספר 3 ומספר 4. במהלך ההליכים המקדמיים הגיע התובע להסכם עם הנתבעת מס' 1, לשכת רישום מקרקעי ישראל, על מחיקת התביעה נגדם. פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה של מר לחמני. התובעת הגיעה גם להסכם עם הנתבעת 4, שתוצאתו פסק דין הצהרתי לטובת התובעת. הנתבע הנותר, מספר 3, טען כי זכויותיו כבעלים של הקרקע נרכשו כדין באמצעות הסכם מכר עם מר לחמני, וכי זכויותיו צריכות להיות עדיפות על אלה של התובע בהתבסס על חוק רישום המקרקעין. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעת 3 לא ביצעה את הבדיקות הנדרשות טרם ביצוע העסקה ולא שילמה את מלוא התמורה בגין הקרקע. בנוסף, הנאשם לא הצליח להביא כל ראיה לביסוס טענותיו בשל תפיסת מסמכיו על ידי המשטרה במסגרת חקירה פלילית מתנהלת. השופט פסק לטובת התובע והורה לרישום המקרקעין להשיב את שם התובע כבעלים ולמחוק את הערות האזהרה הנוגעות לנתבעים 3 ו-4. עוד קבעה השופטת כי צו קיום הצוואה שהזכיר הנתבע 3, אשר העביר לכאורה את הבעלות במקרקעין למר לחמני, אינו פוסל את תביעת התובע בהיותו עדיין בחיים. כמו כן, הדגישה השופטת כי זכויותיו של הנתבע 3 במקרקעין אינן עצמאיות ונבעו מרישומו הכוזב של מר לחמני. משכך, אין בהם כדי לגבור על בעלותו החוקית של התובע, מה גם שרישום הזכויות בטאבו לא הושלם על שם הנתבע 3. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו.