רע"א 2853/96

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בשאלה האם פרח, שנפגע בתאונת דרכים בעת שחברו טפל נהג ללא רישיון תקף, צריך לקבל פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. חברת הביטוח סירבה לקבל פיצויים משום שטפל לא החזיק ברישיון נהיגה בתוקף, מה שגרם לפרח לתבוע פיצויים מכרנית, קרן שהוקמה כדי לכסות נפגעים בנסיבות כאלה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת פרח, וקבע כי לא היה מודע להיעדר רישיון, ולכן לא סביר שיכול היה לדעת, ובכך לא האשים אותו בתאונה. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, ופירש את סעיף 7(6) לחוק, המגביל פיצויים אם בעל הרכב מאפשר ביודעין למי שאין לו ביטוח לנהוג, בצמצום. הם הדגישו את חשיבות חוסר המודעות או האשמה של פרח בהפרת תנאי הביטוח. פרשנותו של בית המשפט העדיפה גישה ליברלית וצודקת יותר, בהתחשב בתכליתו החברתית של החוק לספק פיצויים לקורבנות ולחלק את האחריות באופן רחב ולא להעניש צד חף מפשע על רשלנות בלתי צפויה באימות הרישוי. משכך, קיבל בית המשפט את קביעתה של הערכאה הנמוכה יותר, לפיה פרח פעל בסבירות והיה זכאי לפיצויים, למרות ערעור הערעור של קרנית.