ת"א 1019/00

תקציר

התובעת, חברת בנייה, תבעה את הנתבעים, את עיריית בית שמש ואת הוועדה המקומית לתכנון ובניה בית שמש, בדרישה להשיב תשלומים שונים שהתובעת שילמה להם. התשלומים המדוברים כללו אגרות חיבור מים, אגרות התקנת מדי מים, תשלומי זכויות מים, אגרות עגלת אשפה/מכולות ואגרות היתר בנייה. התובע טען כי לנתבעים לא היה בסיס חוקי לדרוש תשלומים אלה ולכן היה עליהם להחזירם. הנתבעים טענו כי התובעת הסכימה לתשלומים וממילא התשלומים נדרשו כדין על פי חוקים וחוקי עזר שונים. בית המשפט קבע כי עקרון החוקיות מחייב לעגן בחוק כל דרישת תשלום מצד רשות ציבורית. תשלומים שנדרשו ללא בסיס חוקי ניתן להחזיר. בית המשפט מצא כי אגרות חיבור המים ודמי עגלת האשפה/מכולות נתבעו ללא בסיס חוקי והורה לנתבעים להשיב סכומים אלה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועדי התשלום. באשר לדמי התקנת מד המים, מצא בית המשפט כי לנתבעים היה בסיס משפטי חלקי לדרוש תשלומים אלה, אך הם לא סיפקו פרטים מספיקים כדי להצדיק את מלוא הסכומים שנגבו. לפיכך, בית המשפט הורה לנתבעים להשיב את הסכום המינימלי המותר בחוק, שבפועל היה נמוך אף מזה שגבו. תביעות התובעת לתשלום אגרת מד מים ותשלומי זכויות מים נדחו משום שסכומים אלה שולמו לצד שלישי ולא ניתן היה להשיבם מהנתבעים. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע ריבית והפרשי הצמדה בגין איחור בהשבת אגרות היתר בנייה מופרזות. הנתבעים חויבו ביחד ולחוד בכל הסכומים. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע 2.5% מהסכומים שהוחזרו כהחזר שכר טרחת עורך דין.