ת"פ 65177-05-21

תקציר

בית המשפט מקבל את עמדת הפרקליטות כי יש לדון בנפרד בכתב האישום הראשון והשני. השופט מסכים עם עמדת התובע לגבי התיק העיקרי, אך לא מהטעמים שהוצגו. השופט מדגיש כי מדובר בעבירות רכוש, המבוצעות בסמיכות ובדרכים דומות, ולכן יש לראות בהן חלק מאירוע פלילי אחד. השופט משרטט את הערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של הנאשם בכל אחד משלושת המקרים. במקרה העיקרי, הנאשם הפר את הערכים החברתיים של הרכוש הפרטי והביטחון האישי; באישום השני שצורף הוא פגע בערכי ריבונות המדינה וביטחונה, שכן להימצאותם של שוהים בלתי חוקיים בישראל משמעויות ביטחוניות, כלכליות וחברתיות. השופט מציין כי הנאשם מילא תפקיד משמעותי בעבירות, ופעל כנהג ליווי כדי לסייע בהתחמקות מאכיפת החוק. השופט מתייחס להודאת הנאשם ולעובדה שהפעילות העבריינית הופסקה בשל מאמצי הרשויות, ולא בחרטה של הנאשם. השופט מתייחס גם לעונש שהוטל על שותפו של הנאשם בתיק העיקרי ומדגיש את חשיבות האחידות בענישה. באשר לקביעת אזור הענישה, דנה השופטת בהגדרת גניבות הרכב על ידי בית המשפט העליון כ"מגפת מדינה" ובצורך בענישה מרתיעה. השופט מתווה את הפרמטרים לקביעת מתחם הענישה במקרים כאלה ובוחן מספר פסקי דין רלוונטיים. במקרה המשולב הראשון, השופט מוצא כי הפגיעה בערכים מוגנים היא נמוכה, וכוללת פריצה לרכב וגניבת ציוד. השופט דן בפסקי דין רלוונטיים בגין פריצה וגניבת רכב וקובע את אזור הענישה המתאים. בתיק הקומבינציה השני, שעניינו הסעת שוהה בלתי חוקי, מעריך השופט את הפגיעה בערכים מוגנים כלא גבוהה, במיוחד נוכח היעדר מידע בכתב האישום בדבר סיכונים ביטחוניים והכוונת הנסיעה. השופט מבחין בין מדיניות הענישה במלחמת "חרבות ברזל" ומציין כי מעשיו של הנאשם אינם נופלים לקטגוריית הסיכון המוגבר. נבחנים פסקי דין רלוונטיים לעבירות כגון DA, והשופט קובע את אזור הענישה המתאים. השופט בוחן את נסיבותיו הספציפיות של הנאשם, את פוטנציאל השיקום שלו ואת הדרך הארוכה לשיקום, ומגיע למסקנה כי מקרה זה מצדיק חריגה מאזור הענישה מטעמי שיקום. השופט מתייחס ללקיחת האחריות של הנאשם, לשילובו במסגרות טיפוליות ולקידומו בהורות ובתעסוקה. עם זאת, השופט מציין את הרשעותיו הפליליות והתעבורתיות הרבות של הנאשם, כולל הרשעה שניתנה לאחרונה בגין נהיגה בזמן פסילה. שירות המבחן ממליץ על שיקום חינוכי, שהשופט מוצא שאינו עולה בקנה אחד עם עקרון ההלימה ומדיניות הענישה. באיזון בין האינטרס הציבורי בשיקום לבין ענישה הולמת, גוזר השופט על הנאשם עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצויים. השופט מזהיר את הנאשם מפני ההשלכות של חריגה מכללי עבודות השירות. לנאשם נתונה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.