רע"א 1338/90

תקציר

בתביעה משפטית הנוגעת לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ביקש המבקש, שנפגע בתאונת דרכים, מינוי מומחים רפואיים באורתופדיה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה. תחילה מינה בית המשפט המחוזי מומחה לאורתופדיה, ד"ר מיכאל בש, שהגיע למסקנה שאין צורך במומחים נוספים, בהתבסס על רישומים ראשוניים בחדר מיון שלא הצביעו על זעזוע מוח או אובדן הכרה. עם זאת, מסמכים רפואיים מאוחרים יותר העלו כי המבקש אכן סבל מזעזוע מוח ומאובדן הכרה זמן קצר לאחר התאונה. למרות ממצאים אלה, דחה בית המשפט המחוזי את מינויו של מומחה לנוירולוגיה על סמך הערכתו של ד"ר בש. בערעור מצא בית המשפט העליון פגמים בהחלטה הראשונית, תוך שימת דגש על ראיותיו של המבקש לבעיות נוירולוגיות כגון כאבי ראש ושינויים בהתנהגות. בית המשפט הדגיש את החשיבות שלא לפגוע ביכולתו של המבקש להוכיח נכות על ידי הסתמכות על רשומות רפואיות ראשוניות בלבד, במיוחד כאשר ראיות מאוחרות יותר הצביעו על נזק נוירולוגי פוטנציאלי. היא גם הדגישה את הצורך הפרוצדורלי למנות מומחים רפואיים כאשר קיימות ראיות ראשוניות מהימנות המצביעות על פגיעה אפשרית. כתוצאה מכך, הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי וחייב מינוי מומחה נוירולוגי שיעריך את מצבו של המבקש, תוך הבטחת הערכה הוגנת של הפגיעות הנטענות. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המבקש.