תמ"ש 26632-10-20

תקציר

בין התובע לנתבע מצויה מחלוקת על טיב ההסכם ביניהם בנוגע למשק, שנחתם על ידי התובעת אך לא הבעלים המשותף של החווה, התובעת מס' 2. התובעים טענו כי לא הבינו את תוכן ההסכם וסברו כי מדובר בהסכם מכר. עם זאת, השופט קבע כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענתם, בהנחה שהתובע הבין את תוכנו של המסמך החתום. עוד נכתב בסעיף כי טענת התובעים כי לא התכוונו לתת את החווה במתנה אינה תקפה. עוד מציינת השופטת כי עדותו של התובע הייתה קוהרנטית ומעידה על מודעות, דבר הסותר את הטענה כי התובע לא הבין את ההסכם. באשר לטיבו של ההסכם, השופט מצדד בטענת הנתבע כי מדובר בהסכם מתנה. לשון ההסכם, המכונה "הסכם העברה ללא תמורה", יחד עם תצהיר התובעת, מרמזים שניהם על מתנה. עם זאת, מאחר שמדובר בתמורה מכללא המוסכמת על שני הצדדים, השופט מגדיר את ההסכם כהסכם מכר עם תמורה, ודוחה את טענת הנתבע אחרת. כמו כן, השופטת דנה בבקשת התובעים לבטל את ההסכם על בסיס הפרתו הנטענת של הנתבעת, ומגדירה אותו כ"התנהגות מחפירה". התובעים התמקדו בחובתה של הנתבעת לדאוג לצרכי התובעים ולשמור על רמת חייהם. עם זאת, השופטת קבעה כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם, והתנהלות הנתבעת לא היוותה הפרה יסודית של ההסכם. גם אם ההסכם הוגדר כמתנה, התובעים אינם יכולים לסגת ממנו מאחר שהנתבעת שינתה את מצבה על בסיס ההסכם, מכרה את ביתה והשקיעה בשיפוץ החווה. לפיכך, התביעה לביטול ההסכם נדחתה, והשופטת הורתה לצדדים להשלים את העברת זכויות המשק לנתבעת, בכפוף לתשלום של 1,200,000 ₪ ליתר ילדי התובעים. פסק הדין דחה את התביעה ולא הוציא צו להוצאות למי מהצדדים.