ע"א 8129/06

תקציר

בית המשפט דחה את ערעורה של המערערת, בקובעו כי מערכת היחסים בין המשיב לבין השמאי לא יצרה חשש ממשי למשוא פנים או לניגוד עניינים בתקופה שנקבעה לשומה. טענות בא כוח המערער לא היו יכולות להצליח במקום אחר, שכן לא נוצרו יחסי מומחה-מעביד ישירים, ויושרתו המקצועית של השמאי נותרה ללא עוררין. למרות שתפקידו של השמאי דומה לתפקידו של בורר, אין ראיות ממשיות המצביעות על משוא פנים או תלות במשיב, והמבחנים הפרוצדורליים אישרו את אובייקטיביותו של השמאי. חששותיו של המערער מפני הטיה אפשרית לא היו מספיקים ללא ראיות קונקרטיות לניגוד עניינים. בית המשפט הדגיש כי חובתו של השמאי דומה לזו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט, מה שמחזק את הצורך באפשרות ממשית ואובייקטיבית של משוא פנים כדי להצדיק פסילה. עוד ציין בית המשפט כי כל מעורבות בענייני המשיב ובהתקשרויות בנושא רכוש לא פגעה ביושר שיקול דעתו של השמאי. לפיכך, הערעור על מינוי השמאי היה מופרך, ולא היה עיוות עקרוני במראית העין. פסק הדין אישר את ההחלטה למנות שמאי מכריע, תוך שמירה על תוקף חוות דעתה, אישר כי יש לדחות את הערעור וחייב את המערערת לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪. פסק דין זה התקבל בהסכמת חבר השופטים, והבטיח כי ההחלטה תהיה עקבית ופה אחד.