ת"א 762/03

תקציר

התובע, מר שמואל שחר, הוביל את מוצרי תנובה בין השנים 1972-2002. לטענתו, תנובה הפרה את החוזה ביניהם בכך שלא אפשרה לו למכור את קו התחבורה שלו לצד שלישי עם סיום העסקתו, ובכך גרמה לו להפסדים כספיים. הנתבעים טענו כי פעלו במסגרת זכויותיהם. בית המשפט בחן את טיבה של הזכות בקו תחבורה, קבע כי מדובר בזכות חוזית, והגיע למסקנה כי אמנם החוזה הכתוב לא כלל את כל ההסכמים, אך התוספות בעל פה אינן מחייבות את תנובה לרכוש את הקו או להקל על העברתו. נקבע כי לתנובה נוהג רב שנים לרכוש או להקל על העברת קווי תחבורה, דבר המהווה מנהג מחייב למרות סעיפים חוזיים מנוגדים. עם זאת, בית המשפט מצא כי תנובה לא הפרה את החוזה בכך שנתנה הודעה מוקדמת של תשעה חודשים על סיום ההתקשרות, דבר סביר בנסיבות העניין. בנוסף, התובע לא ניסה למכור את הקו שלו ותנובה לא הפריעה למכירה פוטנציאלית. באשר לנזקים, קבע בית המשפט כי תנובה אינה אחראית לאובדן השתכרות או לעוגמת נפש של התובעת. תחת זאת, היא הטילה על תנובה את האחריות לתשלום שווי קו התחבורה על בסיס עקרון עשיית עושר ולא במשפט, שכן הם נהנו מרכושו של התובע מבלי לפצות אותו. בית המשפט חישב שווי זה כ-260,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית מפברואר 2002. שני הצדדים היו אחראים להוצאות המשפט שלהם עקב ההצלחה החלקית של התביעה.