עת"מ 2468/09

תקציר

העותרים הגישו לבית המשפט ערעור על החלטת הוועדה המחוזית לאשר תכנית להקמת מגדל מגורים בן 25 קומות בסמוך לבניין המגורים בן שלוש הקומות. העותרים טענו כי הוועדה המחוזית לא פעלה בהתאם להליכי הדיון הנדרשים, וההחלטה אינה סבירה ודינה להתבטל. באופן ספציפי, הם טענו כי המגדל ייבנה על מגרש קטן באופן לא ראוי, בניגוד להנחיות לבנייה לגובה, וללא תסקיר השפעה מסודר על הסביבה. יתר על כן, רכושם של העותרים הוחרג משטח התוכנית, והמגדל יגרום נזק בלתי מידתי לרכושם, ללא כל פיצוי. המשיבים - הוועדה המחוזית, הוועדה המקומית והיזם - טענו כי יש לדחות את העתירה, שכן העותרים לא מיצו את כל ההליכים העומדים לרשותם, ומוסדות התכנון הם הגופים המתאימים לשמוע את טענות התכנון של העותרים. בנוסף, החלטות הוועדות היו סבירות ובהתאם לחוק. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי העותרים אינם צריכים למצות הליכים נוספים, שכן הסעד העומד לרשותם אינו יעיל בנסיבות העניין. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת הסף של המשיבים כי העתירה מורכבת משיקולים תכנוניים בלבד. בית המשפט בחן בהרחבה את החלטת הוועדה המחוזית ואת טענות העותרים, והגיע למסקנה כי החלטת הוועדה הייתה סבירה ואין לבטלה. בית המשפט הדגיש כי מוסדות התכנון הם המתאימים ביותר לבחון שיקולים תכנוניים וכי תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתם של גופי התכנון. הוועדה המחוזית שקלה ביסודיות את כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות תכנון מאקרו ומיקרו, השפעות סביבתיות וההשפעה על קנייני העותרים, והחלטתה הייתה סבירה ומבוססת על חוות דעת מומחים. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות העותרים בדבר פגמים פרוצדורליים או הסדרים עמומים בין היזם לעירייה. גם החלטת הוועדה המחוזית להחריג את נכסי העותרים משטח התכנית הייתה סבירה, ובית המשפט ציין כי העותרים יכולים לתבוע פיצוי מהיזם אם הם סבורים שהתכנית פוגעת ברכושם. באשר להצעה להרחבת שטח התכנית, הסכים בית המשפט עם עמדת הוועדה המחוזית כי מדובר בעניין מהותי נפרד מאישור התכנית, ומאחר שהתכנית סבירה במתכונתה הנוכחית, אין צורך להפוך את ההצעה למחייבת. לבסוף, בית המשפט הורה לעותרים לשלם לכל אחד מהמשיבים בנפרד הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 15,000 ₪, צמוד למדד המחירים לצרכן, ובצירוף ריבית מיום פסק הדין.