עפ"ס 20777-05-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **עובדות הרקע:** התיק עוסק בערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא, אשר דחתה בקשה לפסילת שופט. הערעור הוגש על ידי המערער (אלישע קליימן) כנגד החלטת בית המשפט השלום (השופט ר' פלג) שלא לפסול עצמו מלדון בתביעת רעש שהוגשה על ידי המערער כנגד שכנו, המשיב (שון ג'ייקובס). התביעה המקורית נסובה על מטרד רעש שמקורו בחדר מכונות בריכה בביתו של המשיב. במהלך ההליכים, הגיש המערער בקשה לצו מניעה, צו כניסה, ובמקביל, תביעה נוספת בבית משפט השלום בנתניה בגין עבירות תכנון ובניה. **טענות המערער בבקשת הפסילה (ומכאן בערעור):** עיקר טענות המערער, אשר הועלו הן בבית משפט השלום והן בערעור, מתמקדות בשני מישורים: 1. **תוכן ההחלטות הביניים:** המערער טען כי החלטות בית המשפט השלום, ובפרט אלו הנוגעות לבקשותיו לשינוי שעות הפעלת משאבות הבריכה, מעידות על יחס מועדף כלפי המשיב ועל התעלמות מהתנהלותו הפוגענית. הוא ראה בהחלטות אלו ניסיון פסול להשפיע על ניהול התביעה הנוספת שהוגשה בנתניה, וטען שהן מעידות על חוסר אובייקטיביות. המערער גם טען כי בית המשפט מתעלם מהפרות החלטות, שקרים והימנעות מהגשת תצהירים מצד המשיב. 2. **אופן ניהול ההליך:** המערער ביקר בחריפות את אופן ניהול ההליך, ותיאר אותו כ"גרוע והזוי ביותר, ברמה של ילד בכיתה א'". הוא טען כי קביעת מועד להגשת חוות דעת מומחה (כרוכה בתשלום) "תוקעת מקלות בגלגלי התביעה" ומאפשרת למשיב לשלוט על קצב התקדמות ההליך. בנוסף, טען המערער כי ההליך מתנהל ב"קצב צב" בניגוד להבטחות לטיפול מהיר, וכי בית המשפט "לועג לחייו ולפרנסתו". 3. **התייחסות לתביעה הנוספת:** המערער ראה בהחלטת בית המשפט מיום 1.3.2026, שהורתה לבא-כוח המשיב להעביר את ההחלטה למותב התביעה הנוספת, כניסיון פסול להשפיע על ההליך בנתניה. לטענתו, המותב "עושה כל שביכולתו לשמור על המשיב מכל משמר". 4. **החלטה מאוחרת:** המערער מלין על החלטה מאוחרת יותר (27.4.2026) אשר הורתה לו להגיש בקשה מחודשת לצו מניעה, במקום להכריע על בסיס הראיות הקיימות. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין (בית המשפט העליון):** בית המשפט העליון, מפי הנשיא יצחק עמית, דחה את הערעור וביסס את החלטתו על מספר עקרונות משפטיים מושרשים, תוך התייחסות ספציפית לטענות המערער: 1. **הגדרת עילת פסלות שופט:** הסעיף המרכזי המנחה את ההחלטה הוא סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הדורש "חשש ממשי למשוא פנים". בית המשפט העליון הדגיש כי טענות המערער מכוונות בעיקרן כלפי **אופן ניהול ההליך** ולא כלפי עמדה מוקדמת מוטה בנוגע לגופו של עניין. 2. **הבחנה בין החלטות ביניים לבין עילת פסלות:** הנשיא עמית חזר על ההלכה הפסוקה הקובעת כי **החלטות ביניים**, גם אם אינן לרוחו של בעל דין, **אינן מקימות כשלעצמן חשש ממשי למשוא פנים**. זוהי תשתית חשובה בהליך משפטי, שכן אחרת כל החלטה שלא לרוח צד עלולה להוביל לריבוי בקשות פסילה ועיכוב ההליכים. הדרך הנכונה להשגה על החלטות דיוניות היא באמצעות ערעור מתאים. 3. **ביקורת על התנהלות בעל דין אינה עילה לפסלות:** בית המשפט קבע כי גם **הבעת מורת רוח או ביקורת על התנהלות בעל דין, לרבות ביקורת על הגשת הליכים כפולים או כסילוף, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים**. התבטאות כזו, אם היא עניינית, אינה מעידה על דעה קדומה או נעולה. מקרה זה ממחיש את ההבחנה בין ביקורת עניינית על התנהלות הצדדים, לבין עמדה מוקדמת בנוגע למחלוקות המהותיות. 4. **"כפל הליכים" ו"תום לב":** התייחסות בית המשפט להגשת התביעה הנוספת בנתניה, והבעת תמיהה בנוגע לתום ליבו של המערער, נחשבה על ידי בית המשפט העליון כעניינית. העובדה שהתביעה הנוספת נמחקה מאוחר יותר, מחזקת את ההבחנה שבית המשפט השלום עשה. 5. **הוראה להעברת החלטה לגורם שיפוטי אחר:** גם ההנחיה להעביר את ההחלטה לבית המשפט בנתניה, אשר המערער ראה בה ניסיון להשפיע, נדחתה. בית המשפט העליון הסביר שאין בכך כדי להקים חשש למשוא פנים או להעיד על רצון להשפיע, אלא ככל הנראה נועד לשמירת קשר ועדכון בין ערכאות שדנות באותם צדדים. 6. **סגנון התבטאות בלתי הולמת:** בית המשפט העליון העיר בחריפות על **סגנון ההתבטאות של המערער**, הן בבקשת הפסלות והן בערעור. הוא ציין כי המערער השתמש ב"התבטאויות מבזות שאינן הולמות כתב טענות", והזכיר את תקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, האוסרת על ניסוח כתב טענות באופן "מבזה, מביש או משתלח". התייחסות זו מהווה עקרון חשוב של משמעת דיונית ושמירה על כבוד בית המשפט. 7. **החלטות דיוניות והזדמנות תגובה:** במישור טענות המערער לגבי החלטה מאוחרת (27.4.2026), בית המשפט העליון קבע כי **אין מקום להעלות בערעור פסלות שופט כאשר לבית המשפט לא ניתנה הזדמנות להתייחס לטענות אלו**, בפרט כאשר הן נוגעות לאירועים שקרו לאחר מתן החלטת הפסלות. זהו עיקרון פרוצדורלי של זכות הטיעון. 8. **פסיקת הוצאות:** לאור התבטאויותיו של המערער, בית המשפט העליון פסק לו הוצאות לטובת אוצר המדינה, אך בשיעור מופחת "לפנים משורת הדין", מכיוון שכבר חויב בהוצאות בבית משפט השלום. **חידושים משפטיים:** פסק דין זה אינו מציג חידושים משפטיים דרמטיים, אלא מהווה אימוץ ויישום מובהק של **הלכות מושרשות** בנוגע לעילת הפסלות, לניהול הליכים דיוניים, להבחנה בין ביקורת עניינית לבין משוא פנים, ולשמירה על כללי התנהגות בבית המשפט. היישום של הלכות אלו על נסיבות המקרה, ובפרט ההתייחסות לחומרת ההתבטאויות של המערער, הוא המרכיב המרכזי בפסק הדין. **השלכות:** פסק הדין מדגיש את הדרישה להנחת בסיס מוצק להוכחת "חשש ממשי למשוא פנים". טענות גורפות, ביקורת על ניהול ההליך, והתבטאויות בוטות, גם אם הן משקפות תסכול של בעל דין, לא יספיקו כשלעצמן כדי לפסול שופט. הדרך הנאותה להשגה על החלטות דיוניות היא ערעור, ואין לראות בכל החלטה שלא לרוח צד עילה לפסילה. כמו כן, פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לגבי חובת הצדדים והתבטאותם המכבדת בבית המשפט.