ת"פ 30346-09-11

תקציר

הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן המייחס לו חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, הנאשם, יחד עם שני שותפים, דקר את הקורבן באשכיו ובירך הפנימית באמצעות חפץ חד והכה אותו במוטות ברזל, תוך שהוא גורם לו לחבלות קשות שהצריכו ניתוח. נראה כי הפיגוע תוכנן מראש ובוצע ללא כל התגרות מצד הקורבן. הנאשם היה התוקפן העיקרי בתקיפה. הן התביעה והן ההגנה הציגו טיעונים לעונש, כאשר התביעה ביקשה מעצר ממושך וההגנה ביקשה להקל בעונשו בשל גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי ואורח חיים נורמטיבי. ההגנה הדגישה גם את הסכם הסולחה – סוג של גישור או פיוס – בין משפחת הנאשם למשפחת הקורבן. השופט, לאחר ששקל את מכלול הנסיבות, גזר על הנאשם שלוש שנות מאסר, מאסר על תנאי של 12 חודשים, פיצוי של 15,000 ₪ לקורבן וקנס של 1,000 ₪ או עשרה ימי מאסר. השופט הדגיש את חומרת העבירות שבוצעו בסכינים ואת הצורך בהרתעה, אך התחשב גם בגילו הצעיר יחסית של הנאשם ובהודאתו באשמה. העונש היה מעט קל יותר מזה שניתן לשותפיו של הנאשם. השופט סיים את דבריו בהדגשת אופיו האינדיבידואלי של גזר הדין והצורך לאזן בין נסיבות אינדיבידואליות לבין שיקולים כלליים.