ת"א 61765-07-21

תקציר

התובעת, שנפצעה בתאונת דרכים ביום 5.8.2020, תבעה פיצויים מהנתבעת, מבטחת הרכב בו נהגה. לא הייתה מחלוקת על אחריות, ובית המשפט היה צריך לקבוע את הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה. התובע סבל מחבלות גופניות ונזקק לטיפול רפואי, לרבות פיזיותרפיה ותרופות. מומחים שמונו על ידי בית המשפט מצאו כי התובע סובל מנכות קבועה המיוחסת לפיברומיאלגיה, תסמונת כאב כרוני ובעיות אורתופדיות. חוות הדעת של המומחים, שאומצו על ידי בית המשפט, קבעו כי שיעור הנכות הצמיתה הכולל של התובע עומד על כ-15%. נכותה התפקודית של התובעת הוערכה בשיעור של 35% בהתחשב באופי עבודתה, גילה ומצבה הרפואי. בית המשפט חישב את אובדן כושר ההשתכרות העתידי, הפנסיה והזכויות הסוציאליות בסך 373,278 שקל. הוצאות רפואיות, עלויות נסיעה והמלצות לטיפולים פרטיים הסתכמו ב-8,000 שקל. התובעת גם תבעה פיצוי בגין סיוע מצדדים שלישיים, אותו פסק בית המשפט בסך 30,000 ₪, בהתחשב בסיוע שהיא מקבלת ממשפחתה בשל מצבה. כאב וסבל זכו ב-28,136 שקל. בית המשפט לא ניכה סכומים עבור קצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, והמענק הכולל הגיע ל-439,414 שקל. הנתבע חויב לשלם סכום זה, בצירוף שכר טרחה והוצאות משפט, בתוך 30 יום. התובע נולד בשנת 1981, והתאונה אירעה בשנת 2020; היא הייתה אז בת 39. פסק הדין פירט את היסטוריית העבודה של התובעת ואת תפקידה הנוכחי, המחייב אותה לעבוד מול מחשב ולנהל צוות. התאונה גרמה לה לשנות את דפוסי העבודה שלה, והיא התקשתה לשבת פרקי זמן ארוכים ולהתרכז. בית המשפט קיבל את הסברה לאי הצגת עמיתים לעבודה כעדים. שכרה החודשי הממוצע של התובעת עמד על 31,477 ₪, אשר שימש בסיס לחישובים. בית המשפט שקל גם את אופי עבודתה, גילה והיעדר שכר מופחת מאז התאונה. חוות דעתו של פרופ' וינברגר על הפיברומיאלגיה של התובעת והשפעתה על חיי היומיום והעבודה שלה נלקחו בחשבון. בית המשפט קבע כי נכותה התפקודית של התובעת עומדת על 35% מהנכות הרפואית הכוללת שלה. בהערכת אובדן ההכנסה העתידית היוון בית המשפט את השכר החודשי תוך שילוש בניכוי מס, שהניב 31,677 שקל, והחיל את אחוזי הנכות הרלוונטיים ומקדם היוון. לכך הוסיף בית המשפט 12.5% עבור פנסיה ותנאים סוציאליים. בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, פסק בית המשפט סכום גלובלי של 8,000 ₪, למרות זכאותו של התובע להחזר מהמוסד לביטוח לאומי. פסיקת בית הדין לסיוע לצד ג' התבססה על שינוי חלוקת העבודה במשק הבית של התובעת, שחייב את בעלה לעזור יותר במטלות ובטיפול בילדים. הסכום שנפסק בגין כך עמד על 30,000 ₪, ובית המשפט התחשב גם בערכיה הדתיים והתרבותיים של התובעת, שהעדיפה עזרה להוריה על פני שכירת עזרה. לבסוף, פסק בית המשפט 28,136 ₪ בגין כאב וסבל, בהתאם לדרגת הנכות הרפואית של התובע. הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 439,414 ₪, יחד עם זכות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי.