עמ"נ 21860-11-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערר על החלטת ועדת הערר בארנונה. החלטת הוועדה לסווג את נכס המערערת כמבנה שאינו למגורים לצרכי ארנונה נמצאה סבירה ועולה בקנה אחד עם החוקים הקיימים ופסיקות קודמות של בתי המשפט. לדברי בית המשפט, לוועדת הערר שיקול דעת רחב בבחינת סיווג הרכוש ואין להתערב בהחלטתה אלא בקיומן של נסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של סעיף 3.3.3 לצו הארנונה, הנוגע לבתי תוכנה. בצדק הגיעה הוועדה למסקנה כי עיקר עיסוקה של המערערת אינו ייצור תוכנה המיועדת למכירה כסחורה, אלא מתן שירותים. יישום המבחנים והתקדימים המשפטיים הרלוונטיים על ידי הוועדה היה ראוי ולא היו בו פגמים מינהליים. בנוסף, ההתפתחויות הטכנולוגיות האחרונות, אליהן התייחס המערער, אינן מצדיקות פרשנות שונה במקרה זה. משכך, הערעור נדחה, אך בהתחשב לגופן של טענות המערער ומורכבות התיק, הוצאותיו של המשיב נקבעו על סכום מתון של 5,000 ₪.