סע"ש 4236-09-13

תקציר

התובע, עו"ד דן ולנר, הגיש תביעה נגד מעסיקיו לשעבר, הנתבעים רוני ברמץ, יוסף ברמץ ויהלומי רמז בע"מ, בטענה לזכויות עובדים, לרבות שכר שלא שולם, גמול שעות נוספות, הבראה בגין ימי חופשה שלא נוצלו, פיטורים שלא כדין והטבות נוספות. הנתבעים טענו כי ולנר אינו עובד אלא שותף, ולכן אינו זכאי להטבות עובדים. בית המשפט בחן את מכלול הנסיבות וקבע כי ולנר היה עובד על סמך מבחנים שונים, לרבות מבחן השילוב, מבחן הפיקוח והכפיפות, מבחן היחסים האישיים, אופן התשלום ואופן הצגת עצמם הצדדים בפני צדדים שלישיים. בנוסף, בית המשפט מצא כי לא התקיימו יחסי שותפות, שכן ולנר לא היה שותף להפסדי החברה ולא היה לו סיכון או השקעה בעסק. באשר לתנאי ההעסקה, הגיע בית המשפט למסקנה כי ההסכם היחיד בין הצדדים היה לחלוקת רווחים, כאשר התובעת קיבלה 40% מהרווחים מהמיזם האוסטרלי, בקיזוז הוצאות כגון עלות הסחורה, דמי משלוח ועמלות בנק. בית המשפט חישב את שכרו של התובע על פי הסכם זה וקבע את הסכומים המגיעים לו בגין ההפרשים. כן חויבו הנתבעים לשלם לוולנר פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, ימי חופשה שלא נוצלו, דמי הבראה, הוצאות נסיעה, הפרשות מעביד לקופות גמל וקרן השתלמות. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובעת לגמול שעות נוספות, וקבע כי הנתבעים הוכיחו באופן מניח את הדעת שוולנר לא עבד שעות נוספות. יתר על כן, בית המשפט סירב להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל אחריות אישית על הנתבע רוני ברמץ, שכן לא נמצאו ראיות לתרמית או שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. לסיכום, הנתבעים חויבו לשלם לתובע את הסכומים הנקובים, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, בתוך 30 יום, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת ייצוג. פסק הדין גם העניק לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ותועבר אליהם בהמשך.